Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 31

31 שעיפי לילה. ("«שן.) (Nach Boiing) Von Michael Seidmanp. ד אחת יך הפעמון ■' ממרום חםגדל יביע; אך כליון ואבדן העת היותה יודיע, לכן נתן לו האדם לשון למודים, כי כליון והיות. איש באחיהו צמודים. קדוש קולו ׳ כקול מלאך אל הצבאות! אות הוא כי תמו נכרתו השעות אשר לפני עברו, מני נפרדו. הלאה עפו י יחדיו נדדו. אנה עפו? על כנף רוח קל חרישית, לשנות קדם, טרם מי בראשית. אות הסזון הוא לעשות ככה, כי קצר היום ורכה המלאכה הה , במסתרי לבבי תקוזז ופחד ממקומם יחרדו יתרגזו יחד. על שפת החיים יביטו מטה - שוחה עמוקה, נשף ועלטה! זה חכיון הנצח — הן לא אפונה. כי נעימותו ויקרו גם לי נתונה. אכן איך יוכל נצח היות חבל אנוש אנוש. בן רגעי הכל? — ה האדם הוא קטן וגדול, דל ושוע. שפל כזוחל עפר. כארזי אל גבוה , ארוגה נשאה ונפלאה בל נערכה. ומה נעלה על פלאות העושהו ככה! מטבעים שונים קבץ קרעים ויאחד קרבינו הפכים פלאים, אגודה ממבחר עולמות רחוקות נחברה, בשרשרת היקום טבעת נחמדה ויקרה < בין האין והכל נקודה המוצעת! ברה ערבות, נאלח מעמל וכעש. — נאלח — נתעב — ועוד חלק אלוה, צלם שפל מדמות גבוה ׳ חי עולם, מעופף בגאותו רמה. פרעוש נבזה. עפר מאדמה, כאלהים מלא הוד, הכמה ודעה, חסוי חלאה ורפש' תולעה' שפלותי תבעתני, לבבי בפחד ינוע, ונפשי תתרומם, מבשרי אחזה אלוה •י