Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 28

28 עיוז־נו עומד קזם ומדבר ללבבו ושטרי העיר הגיעו וכה .;קראו: י השיר קלינםקי אבר אמתחת זד!בו ״ועשרת איליפים זהב?ה?מצאו. "והאיש אשר;שיב האבדה לבעלהו "יקפו השטדים לדבר'ולקרא בקולם "בעשר רב השרי הזה׳ יעשירהיו "והבית אשר לו בעיר ינק ל לעולם". עוד טרם ההלו מהגמול להבטיח ראך יצא יצא מפיהם דבר האבדה ׳ ומשה קם ממקומו חיש קל כרוה וימהר הרץ אל שפטי ד,עךה. באיש אשר רוחות'השמים?שאוהו רץ התיסאל השופטים והצרור ב;דו: <.א לכם צרור הןהב אישר' תבקשוהו ״תנוהו לבעליו ואני אחיה בלעדיר. וכאיש אשר/ביא לביירי אדמתו בקול לנהי ותודה בית אלהיו בקרובה ׳ כן הביא האיש הזה את הון מציאתו לקדש אלז׳?וטרי שפים ב;ריעה. בעמודי משבית השופטים נאלמו ועל האיש ועל מעשהו מאוד נמלאו איש איש איל רעהו מאוד השתוממו "הגנ$א בזה אייש״ בלם קראו. וקלינסקי לקח מ?ד'הישראלי את האמתחת אשר גידי זהב התרומה ו?חד־ויאמר: היה’"זהבי ואלי ז ". גם שמח'בי לא נמקד ממנו לאומה. אן אם הקים השר את כל אשר הבמיה כה.יהיה אלהים אל'שדי בעזרתו! - בי במקום אשר ןה5ק כאח את איש קרוה, עוד ליבה איותו בשקט פי עברתו: .נבל הנף;הודי כבל ראשיי אביותיף "בי לא הבאה ליי האבקה הישלמיד, "עשרים אלף שמתי אל אקתהותיד