Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 27

עשרת אלפים דדו הלם;אדומים והאיש משה מצא־ו׳ו^מח הלהבו י אך אל תדמה 'בנפשך קורא מגלתי?י היהודי nyy .עלי האדן יציאתו?י לא אל איש!זה אשיר שירתי אך זה האיש ׳ סי האמין לשמיזעת1 שמח על ני אלהימיא^ה לידהו .ונסן לו;.ס ללתנוםם את א) תום להבה שמת בי הסי צדקו ירחץ 4ם נקשהו וסך,ה ניו ורוח נהיבל אלהיו יבא. בי כן אמר בלבו ךאיש'המטהר: מחר אנ.כי נ3$ב לפני °5 שמים "ובקר לשפך שיח בהיכלו אמהר ״הישע אלהים אל תפלת רע 3פןם? "הישע אלהים אל איש ואל סנדןתו ״מנחת תולה בלולה בשמן ראש התנים - "ולא.ישסע לקול נכה רום לקול דמי אנחתו ״אשר מהאב לב יזעק אבות וכנים "או י איך ימה אלהים.קשב אזני.ם "לשמע אל הר;ה בלב שמח אתרולן׳ יושם קול אחי מהול בדמעת עירם "על רכושו אשר בידי הלב שמד, .יתאיונף "אולי ןמושני אבי ראות מה עמלי "אבי כל יצירי סגל?^ל מתום יודע "וימצא את אלול, הנכר הזיה בידי "אלהי־זהב ואן/יה 1TO?מתעתע י "אך מי יתן ויבא 3על האכלה "א<שי יאמר שליו בי הוא..זה צרור זהביו "רק אותותיו יתן להיות לו לעלה "חי אל!?י אשיכנו לו כךציון ללבו". כד, חשב בלבו האיש;קי כפ!ם ורוח אלהים מרחפת על?£.ני שמחתו שמח בי הוא יסיר דמעת עינים מעל פני איש מבקש לבושו באנלתו.