Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 70

כח׳ דדזתירא. Von 30. PreSburger. ארוחתם ארוחת פרי מגדים שבלים דקים שדופות קדים. ־ יסירו המסוה יקילו עולם יחיו בהם ובריא אולם׳ אז תאלמנה שפתי לצון מאלהים ואדם יפיקו רצון. — המלקטים שבלים אחר האמרים׳ יאספו ויצברו המרים המרים, עושים ביראה לגדור גדרים, שופכים דדן ושותים השמרים.■ קובצים ועורכים פרי מגידים להתיצבם ולעמדם לפני נגידים, חתן דמים למילין. ולמלשינים תמוה. הנחמי אחי י בעזות מצח אשא קולי למשואות נצח, יקרי •י זטותי בדבר שפתי אלטוש לשוני שבט עברתי ארעיש בחזקה גבולי עולם ישמע העם יעמיד כחולם ברגש אדריך במתי אל תחת יעקב אקרא ישראל, אל תדאג עלי דאגה כי לכל העם בשגגה.- צעיר אתה רך בשנים גם עריצים נגדך קמים בשיחך תחשיך עצה במילין ובלב אנוש רוח תלין על אדני שוא תקותך תשואת חן? ערסל חתולתך׳ אף כי תסתיר פניך תחת עבי גבי טגיניך מתמול שלשום ידעתיך ערום יאיך נהפכת פתאום ערום? — ונהי כאלה נבלת עליה ־7 ״ T V t V V T T Verfaßt von Aron Siegfried Bettelheim, Rabbinats- Aspirant. את האבן הזאת שמנו מצבה לשני ילדנו אישר מתו בעצם תטם ונאספו יחד בדמי ימיהם, אב אחד לשניהם, מבטן אחד ילדו, נאהבים -י - 1- V V T V T V י r V \ ז T ונעימים בח״הם ובמיותם לא נפרדו ז ציו Dipp ענוגות עצמיות נהנו הנהונה הבלה נח חיל ועונש שכל «׳ רחל לאה דאנציגער אבר מחה ננעוריה ניה אניה אור ליום ד׳ י״ב איי תר״יב לש״ק וחקנר בי״ג נו נח עשרים וארנע שניה: נננו רן ויחיד לנו , יקר ונשוא פנים , ר' צבי הירש דאנציגער נעיי חאללע לא הקיר תמחו עד נוע וימח בע״שק ע' שנע תר״יב לפ״ק ויאקן> אל עמיו בי״א נו נן שלשים ושלש שנים: צאצאינו?דמי ימיכם, מה לכם פח נרדמים? ד־״ז ז־ו , ," V ־ T :• VT ראש חמדת לבנו מדוע שבילנו יחד גם שניכם ז