Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 52

52 היום יקצר מהכיל כעם' רינוני ׳ כל מרי שיחי׳ אנחת לבי מלא עוני׳ וליל וצלמות אשר בעד כל עין יחתומו, כצהרים עוד יזהירו מול מחשך קשה יומי. ב. ליל אלוה שחרחר! משכתו השחורה יושיט בהוד חדל קרנים ואורה ׳ שבט מלכותו הכבדה כעוסרת׳ עלי תבל בחיק תרדמה נקברת. השקטה נוראה! האפילה עמוקה שמטה! אין קול׳ אין קשב! הבריאה כלה נאלמה י• הבריאה כלה בחבלי שינה לוכדה ׳ כאשר לא ישבתו יחדיו עורקי התולדה. הה, מנוחה נשגבה, אשר מראש תודיעה כי קץ ואחרית לחיי הבריאה! לו יאמנו נבואותיה, לא מורא מאוד! בלעו תעודה נוראה, פני הלוט הלוט! מה לי עוד פה על האדמה הארורה ׳ כי את בהל ממך, מפניך אגורה? ג. הה, שקטה ואפילה, אתן אחיות איומות! אשר מרחם ליל יצאתן תאומות י- שמעוני בחלות׳, האזנה אמרתי, חנוני עוד אך מעט כל עוד בי נשמתי. — ובארץ מלכותכן בבטן האדמה, אשיב לכן גמולכן, בקבר שמה. שם יעלה גוי׳ חדל אונים וכחי לרצון על טזבחכן, לריח נחוח. אכן מה אתן? שדי אדון הגבורות! אתה אשר צוית מזרות וצפירות, כי כגבור ירוצו אורח וישישו ודממה והשקט הלאה הלאה ינוסו, אתה אשר קראת מאישון אפילה, חרס זורח, להב אש אוכלה! שלח אורך גם לנפש שוגגת׳ לנפש, אשר אך אליך עורגת, אשר בך בטוחה ועליך תשליך יחכה, כאשר תבטח הכילות בכספה וזהבה; תוך ליל נפשי וחשכת הטבע — ליל כסלים שלח נא קרן נוגה רחמיך משמים, נחני נא בידך הטובה החזקה במעגל אמת ויושר, באורח צדקה, בין חיים ומות, רננה וקברים,