Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 24

24 היום נחנה את חג אגרתנו, בייום מסזת ליסודתה חמש ועשרים שנה, נעשז משתה ויום טיוב בבית מועדנו — ערוך השלחן, מלא דשן ורננה. :חד נודה ובו׳ הכה! נשלחה איפא נקרא לחכמים, בסוד :ישרי לבב נתעלם באהבים; כי אך אז:קרא «זבח הבלמים,“ אך אז ירצה בי^רת חלבים. כמוהם נודה וכוי הלא המה,ידעו לברך את הזבח, לקדיש את המשתה כקרבן ואשים, ,-V -I -- ־ V בשפתם לכבד אל בפאר יש?ח, י להחיות רוח הקרואים צעירים וישישים. אתם נודה וכוי לא בזללי בשר, אף לא בסבאי;:ן, לא באלה חפצנו כי באנו הלם י׳ הן שמחתם עדי רגע, ששיונם כא:ן, עת ,יקיצו מ;ינם והנה — אך חלם! נחנו נודה וט׳ המשתה הוא לנו אך לאיות ברית קדיש. , רעיון אחר לא :תערב בשמחתנו, ייום מיועד קראנו ראש זה החדש, •יום העמד לנס על הררי קדשינו.למען נורה וכד אז אך מלא כף גבורים התאספו, לקנאת אל נפשם מנגד השליכו, :•I־- - . VV : צררי ישרון במר לבמו רדפו, * ־ י ' י. * ־ י י v הרגו משמניהם, שלו והצליחו. כמו אז נודה וכד זכר נס זה :עמד עד בלי שט:ם, אמין לב אנשי ישם:גיד יודיע, מפלאות תמים רעים יכירו החיים, כי אין לו מעציר ברב א1 מעט להושיע. כמו אז נורה וכי אכלו דודים אהובים! שתו שננעי שטחיות! שאו כיום;ישועות והללו אל שגיא כה. ברכוהו בתם לב, ברכו מאח ברכות, וח?כם :עלה לחנן כריח גיחה.הבה נודה וכוי