Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 17 (1852) · p. Seite 99

99 <4 רבים ח1קךי לב טעמך wt mb < דוךןרר, דרשו, שרישך לא מצאן. האחד חישבך למבקרת הי1ת בירא׳ אבל בזאת לא תטה רוח הקורא. עור :ישתומם המשכיל, עוד דורשים יתמהו ז מדוע רק הבשר למבשר שמהו, גם העץ, גם הבקור אם.יחדו התנכרו, היות בורא בראם, שניהם יבשרו, השני נתנך לפני בת תהפוכות אולם;בין המבין כי לא דבר נכוחות; בי:ען מה :פקד מקומך בספר תורתינו ז הלא כשאר בנות העברים את אחותינו, אנכי בעטי לא אלע לחץ הדורשים. למען מצוא אגוז ל:טים הם פורשים *) חההמנרוח שנץ שהי ההוראוה הידוטוח לסורש הזה נמסה לפי קט טבל׳ על הדרן שאומר: נמ״ור הונח השם נשי, מל נשי נט״ח כמו שנמצא נהויאה הזאה בספר היוהי קדום נכשני הקודש הוא ספר הורהינו, והושאל אח*כ להוראה הודמח שמוטה מונה או רמה מ״ז הדרן. אך מרם כל אמיר אס לבב הקורא טל בלה׳ המצא מלח נשר נהוראה השניה הזאה נס' ההורה כלה, גס טח ׳טמוד הכוחב לנגד נדנינו הפלא הגדול כ* ירדו המלאכים" ממכון שנהם השמים לבשר לשרה אמינו כי ׳פחח אח רחמה וחלד נן* לזקוניה, גם שם לא ישא הכוחב מלח גשר מל שפחיו ב״א מלח אמר הלא ׳פלא, וראשיה המצא הפטל נשר הוא בנביאים ראשונים, וזה דק נמסד מלחמה, זאח יניאנו לחשוב: כ׳ חחחדטה חמלה הזאה אחרי כבוש ישראל אח ארצו ארך חטממים והחלו למדוד מלחמה עם הגוים אשר סנינוחיהס, ונהי ואם מפוזרים אז נמקומוח מושנוחם החלו לחוש אח הצורך להיוח להם איש מודיט המדשוח אין נפלה המלחמה, אם לחופלחם ואם למפלחם, והיה — כ! אשמר — האיש ההוא מביא אחו בשר האויב, למטן הראוה כ׳ כנים דבריו וכי מיניו ראו ולא זי דברי המלחמה אשר מנה השמיט אח החדשוח, יקראו לאיש ההוא: מנשר כאומר מביא נשר, אולם נימי משה ג״כ לחמו אז מלחמה טמלק, מה להם למנשר? הלא חיו אז כלם אגודה אחח ולא ידט האחד ׳והר מדמהו? הנה מויחי אח דמה׳ נטנין הזה, וטל זה הוקד שיר הנשר המובא למטלה והקורא המנץ יקרב או ירחק כאשר ייטנ נטיניו.