Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 17 (1852) · p. Seite 98

"פרו ורבו מלאו ד!אךץ וכבודי ךדו בתבל זאת הן לכם נתתיח" אז ר,רבה האימה בדמעה על לחי ולפני י1צר כיל נד, ה1ףךה ב?י: ";רעת אדני כי אק כי צדו, הכי נאייש גבורתי צךזן לנדיח? ד,כסהו ארד נקע1ת הרים אעל, *• T י ״ : T * |t * - - אבא עד נעכיץם אמדדהו בי¥_על ז העל חרבי אודה לא אדע כשתי אעט קגאה »די נקם תלבישת? הכטדו אמשל אני בחיתו טרף? — רחם נא מעשה ידיך אל תרף!״ — נ!$ה אלו־,ים: -כתי אל תחתי, אם את כיל תחת רגלי אישך שתי, הלא את לקחת מ;ך כפלים, לא בח:ל ולא בכדו - בדמעות עינים. אם הוא יתיז ארע כהרים השבט ־■ ,, ז ,י - ד¬¬ הן את במקל נעם תשיטיהו לעבד, ״•( ־ * י -יח. י : ״ . »t הוא <נשוי לבלי חת ל13 לב אבן כקש נחיעבו לו חצים. ברזל לתבן,;רעם בקול גאונו קול חצב להבות׳— ואת תמסי לבו בנשטך גשם נדבות. ואף אם בצח עכר האיש עליך, לך;תר עז באחת מדמעוודך.״׳— שיר הבשר.") Von Beer Goldenberg. מאז הדלה השפה להיות דוברת, היית כשיורד, ז בפי כיל מוזרת, r T ■י־י