Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 17 (1852) · p. Seite 79

79 הה, כי אן<יךה זאת 3ם פה לא או־ניע. נם רום אם אמק׳ שאול אם אציע. הלא זי1עתי ן£אד מי ה;ה נם עתה י?ל אלם ו?ה-ה צפור ולמש׳ כל אשד בסדם?ארץ מלמ-זה׳ עשוקים וךצוצים עד זהלוכו וזמם איך א!ע נאבקים ומציל אץ ול?5י לא ימם מדמעות ע!ן•‘ הוי, אם אזכור הזאב?מר וליש יאר־ובו יתנכלו יהמו ישיוקו׳ מתנהלים בהמתם על שה ותזש קורעים עור וץזאר׳יךמיהםזל'קו; זה צועק?רה ו?קולו גוע׳ זה ירמוס יטרוף - ואיננו שומע. או איך יו?ה ת?ה. אם על אןורוס׳ איך ך?ם?קי זימ1ץ נץ ׳ סיס עגור וך?ןים יהמו נכדו לשועל איך נהיוי למלאות תירש. איך מדם הדרור'פי צפע צבוע’,’ ועבדך עקרב נורא שור פר קרוע. עזם יעיר קנו המזמר 3יליל, י;טוש עלי אועל ויושט נם ל??יו, ולהנניא היש שבית עוד אזר וחיל׳ הנה שב ביסרד?אד?פלו??׳וי ו?ןרהף על קן.רק 3ךם;ראהו עד עת צאת שודד ילדיו דכלעהו.