Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 17 (1852) · p. Seite 14

.Exegese von I. I. Pollak, Oberrabbkner in Treditsch ירמיה ט״ן א', ואמי, תשונת תש״יח על תפלתו mm . משת ושמיאיל אשל הלנו כנר נמה פעמים להתפלל נעד ישראל כמסופל שמות ל״נ ושמואל א׳ r' והועילו נתפלחס לשכן סלוני מעליהם, עסה לו יעמדו לפגי לא הועיל חפלסם מאומה ני אץ נפשי ורצוני עוד נעו׳ אל העם הזח. שלס, ל״ל הנס לשלחם מעל פני, כי הלווי יורה לפעמים נל״ע על מניעה העינוג והנמה הפעולה להעשוס עטוואש געטעהען ןאששען, כמו הסגל נסוך ניסן■(ימזקוי גי) ולפי״ז ידמה מאמל זה למאמרו ח״יח למשה הלן> ממני ואשמידם, או שהוא מין1ר הסה פעל עתיד, כמו אשלח מעל פני. נ' אשל למות, הציג פה לפניהם אלנעה שפעים לעים: מיתה טנעית נ לא עסה, נפילה נחלג, ומיסה נלעג והליכה שני ולדנלי סז״ל כל המאוחר נכתוג קשה מחנירו. ג' משפחות, כנוי ד״מ לאלנעה מיני משחיתים חרג, כלנים, עוף השמים ונהמות אלץ אשר יתחנרו יחדו להשחיתם, וידוע כי יש נאלצות קדם מיני כלנים אשל אין לתם נעלים והמת נודדים למצוא מרף כמ״הכ ישונו לערנ יחמו ככלג ויקוננו עיל (תחלים כ״ע) והם מתאוים ומשתוקקים מאוד לנשר אדם אשל יאכלו למעדנים ולדמו אשל ילוקו (מ״א כ״א) ד׳ ל ז ע ו ה, שרשו זוע המולה על התנועה נלשון ארמי כמו ומנית לא תזוע פ״ח אנוח, ואפסל כי ע"כ נקראים ג״כ נעפי המים היוצאים על אפי איש וכל נשרו נעת אשל ינוע נעשותם דרכו או מלאכתו נשם זעה כמו נזעח אפך (גלאי׳ גי.) והחרדה הפתאומית המסננת תנועת אנלי האדם נלתי רצונית דא: אוכזויןןקיויןיכע ליטטערן דעי ג1יעדער המקוננת ע״י עכונ ואיחול תנועת הדם הקונג נכל מלקי הגוף ע״י תתקלרותו פתאם ע"׳ החרדה', או לעת זקנת האדם נשם זעוה, ותכונה שה כי לשמע מפלת ישראל ימרדו כל ממלכות חארן כי p נוקד נענע כל אדם שנשמעו פהאם הצרה הגדולה אשל קרח לזולתו יחרד גם הוא וילפת מפחד העתידי פן תקרינה גס אותו כאלה נ ג ל ל מ נ ש ה , אשל לא לנד החמיא אה ישראל לענוד גלולי העמים כי אס הלנה גם לשפוך דם נקי, ונלתי ספק הלנו לנים מעם הארץ נדרכיו היעים נמ״הב מושל מקשיג על דנר שקר כל משרתיו רשעים (משלי כ״ע). ה' כי, נתינת עעס לגודל ענשס ור״ל כי אי; מהראוי שיחמול איש עליך וכי ינוד לו ויסור לשאול לשלום לך, יען כי נמשה אותי ותלכי אמור. •נוי, שורש נוד הנחתו הראשונה על תנועת הגוף ואף כי על העתקתי ממקום למקום, וע״כ יורה לפעמים גם על השתתפות איש נצרת רעהו, אשל יראת לו נתנועת גופו, ואף כי ננואו ממקומו למקום רעהו האומלל, כמו שנמציא נרעי איוג. יסור, פה מצאת• מקום להעירך, קולא נעים, על הוראת שורת סור נכלל. הנה הנחתו הראשונה על' העתקת איש או דנל מה ממקום למקום, אך נהיות עקד קינת ההעתקה והחפץ נה רק למען סול והעתיק מתמקוני הראשון, מנלי לחוש אל איזה מקום יפנה ויעתיק אליו, אז יחונל פעל סול ייז עם יחס שממנו, כמו קורו ממני פועלי און חהליסז׳ קורו ממני מרעים שם קי״יו׳ כונת המצוה רק שיקולו ממנו וילכו אל אשר ילכו, אפק נהיות קנח התעמק" ומפץ המעתיק רק למען נוא אל המעתיק השני אשר אליו יכון מנלי השגחת■ ושום לג אל המקום הראשון אשר ממגי יסור יחונל שורש סור עש יחס שאלי' כמו קורה אדוני קורה אלי שופעים ד', אפס נהיות כונת המעתיק לא העתקת' ממקום הראשון אף לא נואו אל המקום השני כ״א הקרינה לדנר מה: לראות'