Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 87

— 87 — עוחריה נדמו בלמו יום רןרוב לבוא עתמו לבקע טרף על האדמה. - 1 VV j-- rך Y T-: T אז יצאו חלוצים בבחורים חרוצים אל מלחמת החיים הנוראה- עם ובמת המונים אך לבצעם פונים וחרב איזע ברעהו באה.- איע את אחיו יילחם על מהית^בר ולחם׳ .יעטמו וימררו}רובו — כזאבי ערב הומים לעלות'ולעכון מרובים והחכמה .יענהו מעזובו. - מאז רדתה אהובה ועתה היא עזובה ומאהביה מ3ןדם נדחה. כי אחרת תחתיה בחרו ואותה' לא עוד זכרו/ יזנו אחרי ההצלחה. — ■והיה כי יצליחו' ויעבילו * T T ן ״ * ״ : עת לעלות!עפילו; ואספו הון׳ ורנוע יצבורו, יבנו בתים ויטעו כרמים ידזיו והתענגו‘לאורןו ימים ודמעותיה על לחיה יזורבו, מן המצר תחיל1תת1פח׳ ניגון ובמרירות תאנה ׳ [יכל עמדוותיה ערבו. — אף לעוא נאנחה, מלבו ביברי נעבחה׳ לא יזכיר אהבת כלילותיה; לישוא תבנה היפה י מלבו כבר נהדפה ויכחד לו אחרת תחתיה.- התה ל ה בהר הנער נשיאתו לחם עער, ואחריה הוא זונה; עבה' אילת אהבים׳ יאך אלי רהבים מאז הואיפונה. - (לדה נבאו בגמרות׳ מכנף הארץ זמירות 'ישמיעו בעמים תהלתו; או יפול לפי חרב יכת מבנןר לערב ^ללויאבד׳לעוב לאדמתו. נוי־ל זאת דדפהפיה׳ ל׳יא גורל התועיה׳ - [אל הנער היוצא למלחמה