Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 80

רגשות נפשי בליל החורף. הרסה ולא חמלה יד החורף הקשה . גל גאות דשא לבשר בגדיה הבחירים ׳ גל עוף השמים נדדו, הדרור נ־רש מקנו 1 נס תור נם סיס נס עגור אין י יצפצפו ויהגו שיד תודה לרוכב בערבות . נס אתה , הנותן זהירות גלילה לא תשיי עוד בקולך ני ערל, נאלמת ולא תפתח שין, אהה! גוקה ומבוקר! שחיי ושערוריה גהיתה הט3ע! בגילת רנן - בשמחת ילד קטן יצאתי לשוח , לשעשע נפשי ננעימותין, ועתה אבלה ואוננה את! השדהה_ישסיה גז נזרך , שמא תחהדין, הנוה המעוננה אין הי,תה לבתה , הנצנים לא ניאו בארן, חלפי עברו, תעטה התבל, צבעים _ססים, זהב ותנלת עתה הוסר, פרחיס וציצים נחרון ירקרקים , שושנים מתפתחות אדומות הפנינים לבנות משלג , עצמן נססיי לטוהר נבלו נקהלו, ורק חוחים וחרולים שזפתן עיני, פה מושב אויתי לי, הילאנה גיסיה ובהדרה -הה חהף חשפה והשלינה עליה הצהובות , שם האלה 1 ני טוב צלה להנפש ולנוח יגע נח ,.אין תואר ואין הדר לה <__הל3ינו שדיניה י i ענפיה אחי אל לוטים בצעיף אבל ישחו לאדן, גם אתה הצבי הגן! נטע \ שעשועי, גפן סוריה תהיה למרמס , הן הנהר לא ישמיענו שאון דגיו צללי ננסף לצגוריו ׳ וגס הנחל לא יגיח משבריו וגליו בתשואות חן, כראי מוצק. דומם ומחריש במעיל הקפאון האדמה מתחפשת , אומלל כל ען רענן, ועל שעיים ■ריח נרדים רוח צח הפיח, בשמי ראש הזיל, ועתה סער זעף זרם מנשב באזני, נכרת שמחה וגיל מן הארן, ורטט ורעד יחביאו במעמקי קרבי, מורן ומנור אא לגי יקתו, 3ן תמותה אתה! קול פחדים ,באזני, גס אתה נאחד מתנן, נצי! השדה תהי! אבל זהרי יפעת הירח זכים וטהורים שפכו צהרי נחלי נוחם וגיל בזזדדי לבבו, ממעל לראשי תהל שרשרת הכוכבים , לוית,, מאורי אור אין מספר למן, הילה לא יזקינו ולא יסורו, שור! שם ירח יקר הולן ואור יקרות יופיע ענינו, היזרק בו שיבה, גם את נפשי, אל תשתוחחי, לא לאדן תביטי והנה חושן וצלמות, דאי בכנפין לצור מנו חוצבת, שאי מרום עי נין ודאי, היאספי נגהס נסילי השמים ומזרותיו! היחםכו כוכבים יהלו אוי נשף גס את יחידתי, אל הרהי אל תפחדי, אל תירא יותגורי, התנערי מעפר, לבשי אושר! גס אא לא נופלת מהם, גם את בת אלהיס כוכב שמים את, אן גס אלפי בינה׳ למי' במור בטוב כמוהם, המה יחדיו יתלכדו ולא יתפרדו, יאצילו מאורם זה על זה׳ גס את התרועעי עם דעיס והיטיב׳ עמהס, המה יסולו בארתותס, יצעד' במשטדם, שס_למו אל טוב ולא יתעקבו < גם את פני דרן במשעול האתת בנתיג הישר ולח תשטי מעליי, התפתח׳ ממוסרי נחושתי התאוה, צרפי , טהרי עדי תשובי להגוחיני. Poetisch^ von Ignatz H. Weis» in Groß Meseritsch. ד,אושר האטח\> בכה גסנוךם ו:גלוי.:;ינים ־* ילןי האדם בדרןל דהי\ם