Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 79

— 79 ככתב .Don David Brüll in Waag - Neustadtl אל אלים I שגיא טו3! יוש3י נשמיס! שסצ_ מנעי ירום ליאותך טהור עיניס! נוודרי נפשי 3מעמקי לנני אני תפלה : הן"שלש אלה, חיים גיל וששון, אל נטף עמל׳ 3ל רפים אפון, על ראש מנתם תנה׳ נורא תהלה! נ ו נ 3 יאיר הגיה עד נלי ירוז ׳ ער יאסף השמש יהי אורו זורח׳ אל ננוד המלין היקי והגשננ, אנן פנת יקרת ננוני ישורון, נזר המרע על ראשו מתנופם , ולוית החכמה על לוארו עטרה , הנלשן המפיאר והמקולל נשער 3ת רנים נש״ת מו״ה מנחם שטערן נ״י! לשוא שקד שומר - לשוא קול התנונה מדני 3קר3י . "מה לך השממית תפושת יייס , כי אליו את נפשן_ את נושאת לנוא נהיכלי מלך? מה לך התנשמה ׳ כי תעיוני את לנך ׳ ואל תיראי מהניט נוכח נרק השמש , יעור עיני החלש" — "לך גיא נחדריך i החניאה רעיוניך נגקרת צור שכלו, הפתירה סעיפיך ופרעפיד יסעיפי צור מחשנתן"? לשוא קוראת את הקריאה, אחזתי העט ולא ארפיה , כי מי לא ידע עוז הרגש הנמרן והחזק אפר 3ל3יהלך, מי צא יכיר עצמת הכרת הטונה, תרהי3 ננשש עוז לעשות רצון מיטי3ו וחפן ממוננו — מי לא י3ין גנורת לה3 אש אוכלה , אש התודה הוקד תמיד על מזנה הל3, ואס גס נהדי נחלי הזמן עליה יע3ורו לא ישטפוה - כי רשפיה רשפי יה. וחי נפשי, כי רק זאת הניאהני עי הלום , הגס נינתי עומדת ממעל לי לשטנה, היא תהי ׳ ולני ידנר , כאניה סוערה 3ל3 יס, אל כל אשר יטיה הרוח שס תסו3 ללכת, לא תאנה וגס לא תוכל שמוע לרצון המלח', כן הפעס מורשי ל33י כגלי היס יהמר וירעשו נקרני, כחוזק ינחוני, היס 3צ ישתוק מזעפו, לא אוכל מלט , אדניה וירוח לי, מעודי יעד היוס הזה אהנה עזה כמות, שפה הענייה לשונינו הקדושה, אהנתי ׳ עוד *עיר לימים הייתי, ומורי היקר עתה ידידי הנאמן הפיח נקרני ל3 רגש 3עד ’עימות ויופי שפת הקדש, הוא הודיעני. זכרה לו אלוה לטונה! יקרת יפעת הנדולח ספון וטמון נמול ואין איש שה צ3 עליו, ומאז ועד עתה ממכנדיה יממאניה הייתי, היא שעשועי ולא אשתע המנה , עת קראתי 3כורי העתים יעיד אחרות עלים לתרופת מחלת שפת ענר רותה דמעות 3ת עיני, כי ראיתיה נתפארתה, והה עתה, שדודה ראיתיה נאדרתה אדרת לשון הזה3 ׳ והה עתה פשוטה ועורה, נשכחה גלמודה ושכולה . נמר נפשי דנרתי: הכתם הטו3 איכה הועם, שמש הכדכד איכה הקדרת, הן ידעו האנשים את ערכן, חתרו נתהומתזיך ימלאו די_ היופי ספיד ואחלמה אין כערכם, כרו נמעמקין ודלו פנינים, חן מדנרותיך על שפתם הצקת, מרוחן עליהם אצלת׳ והה אתם לקנרות הו3לת , אחיותיו ילדי נכרים, לשונות זרות נכריות חיות הנה ועל ארנותין יהלכו, עניים על שמך נקראו: עורים, אותן מכירים ואלין מתנכרים ואת אנה את 3א הגי אחרי נלותן תהיה ןן עדנה? לא אאמין כי יסופר, אנל אשד צא קויתי יא, שקמת מנחם שקמת נעצמות הינשות רוח יאיים הפחת, 3צון> ד3ש חל? לפוין קנא קנאת לה , ונדון אצהיס ני יגיעתו לא נדי שוא . עוד יש צרי למנתה׳ כוכניו ואורו נשפה, ולשון אלמת תדנר ותרון, וצ3 מי לא יאמר תודות לו, לכן יד!ח ’א אדוני מזמרת לנני, ל3 אומר נ3וד כלו לשמו, ל3 מוקירו מינדו ומאהנו דוד 3 ר י ל . «