Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 52

52 מן הננשיס נדאמרינן. ומעתה לס״ז הנה זה דנר פשוט , ני מהני הרי טעמי דרוג הקרננות היו מנגשים נאשר אמרנו, ונם דוג המצגים מן הננשיס גאי י לזאת נקראין התלנים הנקטרין ע״ג מזנת אימורין כלומר: דגר הגא מן אימרי( סי' נגשים; והו' הניתוספת נאן נאמצע התיגה אחר המי הוא אך לסימן גי שם הזה מופשט ונגזר ממלת אימרין, ועוד הן זה דרך הש״ס להוסיף ו׳ קוד® אות האחרון מהשורש ונמו : דגר , דגורא , ונדומה הרנה . ואל תשינני: דאי הני דנקראין אימורין יען ני ריב החלניס גאו מן האימרין! א״ג מדוע לא קאמרי נס״ס (סונה נ״ה ע״ג) הל״ל דמש״ה קרגנות הרגל קרוין! איחורי הרגל משום דרוג הקרננות גאו מן האימרין כדאמרן לעיל? זה אינו ן דהתסמיירי גקרננות הרגל, אשר הן קגועות נתורה, דלא •שייך ננייהו מקראי ע"פ הרוג, דנם שאר המינים ע"כ צרינין להקרג . (ההמשך גמחנרת הנאה אי"ה). מזמור ע״ח#) . מזמור לאסף (המשכיל על־לטות) שיר. Von Moritz Altar in Jenikau יענוני רעי גמענותם, או נמלים עלי נחמות. אס יענדוני נעטרותם, או למולי ילנשו נקמות. אם ישימו שירי כחותם, או עלי יגורו מלחמית . אס ישימוהו ענק לגרנרותס, ואם ימצאו טעם נשיר הלמות. אשר שמיאנו ונךעה אבות ספרו!נשמעה ניבנימו לא ננהידה מראש לדור ’אחרון ננידה. מה .י?על, שדי למו. חרננותי אחרו סעמותס ועקנות מליצותי נעלמות. ענשו חרוזי נמו אמתחותם ומעינות שיריי נאטמות. היתנו עמה אחרי גלותה, העוד תחיינה העצמות? היחליסו עוד סארותס, אס יחזרו אל סגרים נשמות? עמי תורתי האזינה הטה אזניף לבינה פי א?תח לתורה ותעודה אף משל וחדות אהודה פני רןדב י עתירות למיו. דייק בלשונו יכול האומר הרי עלי עונה , מדוע לא כתג כן לענין חטאת שלמים? חנן ■לפי ז א״ש דנחטאת ושלמים י״ל נאמת דמונחרין נגשים י דמניא יומר אימורין מהם, לזאת סי' לעני ן עולה דכולי' לגני גנוה נקרג 1 ) הוא יריעה אחת נחונרת שיוה היעל., אשר אתי נכתוגיס, והוא ני' זמירות ספר ת ה לי ם נחרוזים.' 4