Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 46

46 :שאו בתוף ולקול עוגב.ישמחו. ימני צקרעע״עד בוא השמש, עתה על משכבו:ישן בוטה, לא :ירא מימי רע משוד מאמש, ובחזיון לילה בלבבו שמח, :דמה ישזר כי עוד יאבל מיגיע כפיו׳ובכלח אל קבר:ניע.. פתאום כזאב ערב כארי מיער :רד'מושל מהר.’לשלל :עט, שודד הוא לא שודד את חרבו:ער, :אזור חמה, כמעיל.קנאתו'זיעט, :קצור גדיש,כרם :בצור, .ורפת :בזוז, נם על בניו זידו נופפתי 'העל אל.יתאפק? אם לא עו־רו״ה קנאת אבעל בנים? אם לא :שלח בכילפות זידו? אס לא הקרה כבור חמה ובמזמרות פלה לב עוכר ןה°טדם.יקרית לו עקר? אך לשואיתתראו תוחילו שקר. הביט התחלחל, .ירחיב עיגים ׳ :פער לצעוק פיו וי^אר אלם׳ :חם לו אל קרבו, :חרוק שנים, אך לא עוד, כתמונת שש או צלם; נבלל:פוף ראשו ו:לך שחי, :דום ולמכהו:תן עוד לחי. זה משפט הימים!.ואדבר צדק,נ)