Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 5

ננפשס ושיא ודגי נז3 הנטיחוצישרגי למען תפוש אותם נגלוליהס . ט"; והעם / אפס גס העס אשר היה להס לנתון ני סקר 3פי הנ3יאים המנטיחים להם שלום , אף ני נסוגו מאחרי ד' וראויס הס להענש ו3נל זאת האמינו לתדיהס , ענשס יגדל מאוד ני גם קנורה לא תהיה למו ונגנלת נהמה יושלנו על עני תולות. י״ז תרדנה, פה יחל דנורו לעם ונמשו עד פ' י' ני נאמרו להם שהוא נוגה וננתאנל על שנרם הגדול וגי ננ״מ אשד יפנה יראה נמחזה ננואתו חללי תר3 ותחלואי רע3 לאין מספר והנניא והנהן הנמלטים הזה ילנו שני לפני אוי3 אל ארן לא ידעו, אולי אז יננע לננס הערל לשונ עוד אל ד' נקמת נערם תנוא הרעה ונסלח להם. נ ה ו ל ת, יען ני הנשים תלושי נח גטנע , ואן- ני ננעוריהן נעור לא ענר עליהן נוס חמת פגעי הזמן, ע״נ ינהרו יותר רחמי הרואה אותן שקועות לפתע פתאום נצרה ומצוקה, ני צרת החלש וקלי יד עלולה יותר לעורר חמלת החזק ממנו, ני נן יסד ד' נענע נל אדם למען יציל העשוק היד עושקו, וע"נ ידמה ג״נ הנניא פה את עמו ואת.*נולדתו לנתולה אשר נאנה אנוש מאוד . נחלה, מסננת חולי לנל הגוף והנותן פה לדעתי מורה על הקנין ר״ל מנה שהיא נעלת החולי הדנוק נה, נמו נזיד גע-־ ריננו שד״ל המאנל אשר פעולת הזוד והנשול דנוק 3ה , ואולי גס שם נזיד להורות על נעל זר הפרישות דער דיא קרי/גע דער ענטהאלטזאמקייט נעזינוצנו, ונשיא נעל השיא והתפארת . י " ח תחלואי, שם תואר ע״מ תעלולים ישעי' ג' ור״ל חולי הדע3 וזכר החולים מפני הרענ ולא המתים , אם נענור היות החולים יניס מהממים נדר״דק או נענור ני חילי הרענ יעוררו יותר המפעליות החמלה נעיני הרואה אותם נלחמים ננל עוז נגד הרגש הדענון האנזרי המגלה שארס ונשרס ושורף ומינש נל ליחותיהם הפנימים, ממתי רענ אשר ננר יצאה נפשס והמיה צערם והרגש מנאונס חלפו ענרו. סחרו, שורש סחר יורה על ההלינה אנה ואנה נמו נדחז״ל סחור סחור לנרמא לא תקר נ, יממנו נגזר שם סוחר להורות על עושה מקנה וקנין ההולן וסונג מעיר לעיר ננקש לו מקום אשד יונל לקנות ולמנור סחורתו, ומחונר פה פעל ס ח ר עס מלת אל להורות ני גס נננדי העם נניא ונהן ינוד ו מארצם לתור להם מקום אשר ימצאו שם תה לאנול לש נר רענונס מנלי דעת על ננון אנה ילכו ואל מי יפנו. ולא י ד /י, אל ארן אשר לא ידעו, ני הוי״ו תשמש לפעמים נמקים אשר ונן נזנדיה י ד ואס משפחת מצרים לא תעלה ונוי ולא עליהם ד״ל אשר לא עליהם יהיה הגשם לפי ט נע ה נהשקות הנילוס אותה וא״נ לא יונלו להענש נהעדר ירידת הגשם עליהם ייענשו ע"נ נמגפה . י " ט המאוס, אף ני אמר ד' לו אל תתפלל נעד העס הזה , התער3 עוד פעם שנית לפגוע נעדם ני הציקתהו רוח נטנו, ני נן דדן השלמים אשד נפשם קשורה ננפש עמס וקנא יקנאו לננוד ה״ית אשר שמו נקרא על ישראל, וכ״מ נמשה שאף שאמר צי השם הרף ממני ננ״ז התפלל למה יאמרו מצרים ונו׳ ני יחוס על עמו למען שמו שלא יחולל, ונ״א פה אל תנאן למען שמן וני'. ג ע ל ה, הנחתו הראשונה על הסלנת דגר הגנלע לחון נהנרח מנלי רצון חפשי, נאיש המקיא מזינו נענו ר חולשת מעיו לעינול, והושאל נס על הפלטת העונד מרחם נלא עתי, נענוי חולשתו להשאירו עדי יוגמר, נמו שורו ענר — יוליד העוני נזמנו — ולא ינעיל — לא יסליטנו קידם לנן, ונדחז״ל נאמר שם הפעולה הגעלה על הניתת הנלי להוציא נליעתו ממנו ע״י לינון האש או אום המיס