Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 15 (1851) · p. Seite 83

— 83 —!תיב דם־דוללים בנהר פלגיו נגר־שו, ונמק, גבעה ואחו בפגר מובס ותלבשו, תנובות 'ש־מות־עדן מדהרות עוז תרמסנה, תרזה ^ואלון.יגועו .עצביות ניחוח התחתנה. נבהלו בעלי כנפ:ם, נחפזו חיש מממליתמ, רובצי מארב נמוגו׳ ,יעבטון במו אורחותם. החרמה לבשה קירות,‘ערפל התלת״שמים, בסילי־שחק יועבו במעשיה אופל'שבעתים. י אננלל תפארת הערים׳ כל מפעליות תו^זיה אין לראות בארץ, רק שמה ושאיה. — T מזיח תחמה האדמה חד רנה וצעקה? התשוב״עיח לתהו׳ תהיה ביקה ומבולקה? - T -J * י : . TT : \ T \ « * * אוי לכם אבזרים ׳ משחיתי.עךי־האז־מהג ארור אף כ ס ממרום איזמח עוררי'מלחמה, איך תפצחו רנה בנפול הללי־חמרים? 1 תריעו אף תצריחויכי הוכו מדקרים ז בחיים או במות במו בכדור תשתעשעו, ועל הרג ואבדן האח! האח! תקראו? האנוש נבלי חרש, עש, צלם שמים? הכקול שרים ושרות תערב נאק ז מחנים ז אבירי! חמירף ימות, מאוד יפול לכף׳ ורבבות אלפ״איש אין ידי לחרבף הלזה תסבון בינה לרעת לעוף בחרב? הלא יתר שאת לחית ט׳דפי טרף׳ נמר וליש מחנק’אף לרעבון נפשהו, F 2