Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 15 (1851) · p. Seite 72

— 72 — הנם מוסבות עם׳ כי עיר ההרס יאמר לח . הרסו עתותיה; עמה ונעמה ארץ ’ומלואה, חרב נתנה, לפיד ומיעואה. ’ ’נם צור ככרוב ממעה וכלילת יופי, עיר החללה׳ מימים נועלת, רבת חונים, רבת כבוד,' אין דופי׳ רוכלת העמים, תבל מערבת. נם צור נלות עמם׳ תאמרי "אל אני, "לי ארץ, ובלב ימים הועיבני." נם י צור מרומה למצולות נפלה׳ נם עמון נם מיואב ואדום ובלעת ׳ נן־מו כי רוח אל בם לא מעילה׳ חרב איע על אחיו. יד ירימורעת, עת בוא מלף בבל בי;;ם רוחו.' שטף רמס יעבר;נח ניחי. ’ הנוימתח תבל תחת העבט, עם חילו אל כל הר תלול יעפילו, ■לעום תחתיו כל מעפחה כל עבט׳ החזק יהרסו, הרם יעפילו’ ובגאותו יעל כל נאים!גביה, ובעגלו אור מזיע לא עוד.יגיה♦ ',,אנכי אל׳.יצוח, מי!רשיעני- לי כל האיץ,׳ במרומים קעתי׳ עצם מ־י עעה דציבני ׳ לעד אעב תוף היכל ען כוננתי;