Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 15 (1851) · p. Seite 71

חדש מצל ויפה זענף הנהו, אח ’בין עבים צמרתו ודתה, דליותיו תארכנה לקנאהו כלעץ עדן' קומתו'לא כורתה; עוף יעמיס בסעפייתיו נועדו, כל חית היערה תחתיו ילדו. פתאום׳ יען בגאון לבף גבהת׳ אל ההרים ובגאיות נרשת ׳ T מזרים מעריצי גויים כךת\ הורדתאף מכל עמים"נטשת, טוב הלבנון הקדר על מפלתן5׳ נם כל'עין העדה ן׳גלפה עליף. פתרו ם נא תחפנהים צען ’מצדם, כוש פוט;לוד ויבוב ובני הערב׳ עטים המשליכים חפה במים, כלם תכו שהוח תחת חרב פרעה שאון, ככפיר גויים הננו, תנין ביאיר :שחה לו, :עמינו* זאז"לילשעו הגביר ׳ דבר גבוה ׳ "הן לי הארץ גם;ם גם;בשת" וסביביו’יישמע נהי וגה, אך הלא;אטם אזנו תוך הקשקשת, כי יאמר "’לכבודי עם זו הגרתי, הם יכלו, ובכל צרתם לאיצרתי." אמנם הנה מצחם עיר החרם ובנותיה. עמת מלכה עריה׳ ’