Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 15 (1851) · p. Seite 69

בין מרגיזי תבל הן לא נבונה. בין עריצים לא תתקומם רוחן?, עול העמים תשא עלן? לא תתה על איש, מפנייף ארץ לא חתה. קראו נא העמים/קראו ביל יספר אם‘זרע':שריאל למלון? בקישו, ’ גורל נתן אלי למוינחלת ש?ר היא נחלתם, לא שנו לא שלשו; מיום ארצם וירושתם נטשו. גלו מגוי אל גוי,'עור לא ירשו. האין בה לאל עטו לושייע, אם :פלא דבר מעיישה פלא? מה זה בל גוי באשר יפנה ירשיע, וישועתה המנע ירק מאלה?י הלעולמים .יזנה האפס נצח חסרו', וידושני ברוש הפןצח? לא כן, לא כן! אמנם יוסהאמירנו להיות לו לסגולה,"עדה ניג־דורת, לא לעז, לא למשול בה דבר’לנו, כי אים לתהלה ולשם ולתפארת, ולתתנו עליון, אך לא בכה, בי אם בנאות הגפן על החוח ♦ י שיורו בין העמים מדורות אלף בל גוי לגוי ייאמר "הן לי הארץ"׳ ותמלא חמם בגד ופלף י וינגסו פדה שואה ופרץ,