Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 15 (1851) · p. Seite 53

53?1א חמדה לעיוור הרוח הפורךת, בערי אלה נפשי בל התקוטטה, לבי לבי הל‘א תהמה לשברך שפתי! ואם עד מהם תרום תלונתי,’ T בתלונה ונם קנה אין מזור ותרופה; מרפא לך עבריה" איפוא תמצאי % הן צף בך רב"אך רופא ל^ תדעי, רו״פאןך מחבליך מ_גךפ?ך גרופה. ידי ידי על מוריך היא גטו!ה, הם שמור לאל נשברת ובזויה < ולחבל אין בו מועיל ןשימ״ו גדולתך רק בלשון אחרת ובשפה נכריה," יורו צעירי עמך פרחי הת״ושיה, י הפיך' ישחירו העד־ירו תהלתך. שאי, בת זמרתי, קולך על שפים, י .קנה עוררי על מעקשי דרכים, "המה ’נביאיך, הם' ראשי" קהליך; ראי דרכם בגיא בשפל המדרגה׳ הן הצל לא.יצילו צאן ההרנה ׳ עודי חללים!פילו על חלליך. שוטטי בחוצות, בואי בהדרים. הסבי עיניך מנגד הנכרים, " אשר נפשם לא חיו ממעין התושיה מה תועילי" למו 3&$אי שפת"!ם,