Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 15 (1851) · p. Seite 43

43 פתאום יקיז מצדם, והוא לקנרות יו« , לגלה לא יראוהו, יזלף הלן לו אל ארן אמרת , מקום נעלס מעי!, ליארץ הדומיה ־־ נם טונו״ו נס אהנתו, תמו לגצוז אנדו ־־־־ גן אחי I אשא נהי , ונס יניס ושלמים מעדת ה' את קילס יסאו להתאונן על אני) איש יקר, ולהתאנל על נונעת אחת נפרדה נלקחה מרתוק חנית האדם— אור זרות לישרי ל3 זה ימים ינים נעלם , אסף זהרו, ני כסה פתאום ממסוה המות, מענני האפל, וגם יודעיו ומניריו ימלאו שניו! והמית נכי על מות אים נדיר מעי3 ומשפיע מעונו אש־ חננו ה', ומאוצרו אשר נתן לו מחנינת העת ,!משחוק הזמן ~־ פזר נתז לדל, לא קפן ידו, לא הלן נדום מצת וננעית נרון, «נלי ראות גם על אחיו פורשים יד ומנקשיס חנינה ועזר . זה ימים לא גניי הלן למרום לקח למרומי שחק הקצין אלעזר דוד ע־טראססער נוע פה עיר וויען, נשנת ששר וחמשיס לימי חייו— נולד נעיר דאקענדארף נמייות אונגארן — צעיר וזעיר היה נראשיתו, נירים רקות דדן על מסילת חייתו — אולם מדי עולה המפלה מעלה מעלה , נס עונו והצלחתו הלנו הלון וגדול, עשה חיל נמסחור וקנין, הלן מחיל אל חיל, עד ני נאחריתו ישגה מאד. ואולם לא עושר נלנד נתן לו, לא נאלה לנד היתה מנת נוסו — נס לג עו3 ונפש נדינה נתאומיס היו נו יחד ילנו, ונלנתם צא יסנו / אחור לא יסונו. לא נינים מאחינו היושניס על נסאווי העושר, אזגים להה וצא ישמעו זעקת אחיהם , עיניס להם ולא יראו, ני ממלא נענו נעו3 האין מעדני מלן ׳■ ואחיו נודד הוא ללחם , עטוף 3רענ ערום ועריה , ונפשו ינשה — רקה ואין נל. האיש הזה לא הלן נדרן אתם , מנתינתם מנע רגליו, נבל עוז וננל נח נקם להקל סנל היגון ונעל הפגע העמוס על שנם אחי.־, ונשא אתו ארנע ושלשים שנה אוה נו למושג העיר המלאה חנמיס, עי־ נרח ס,* ק א ני-ם א נאוננארן , ועונותיו אשר עשה שס < הלא המה חרותות על ל3 נל איש מהעדה. שפת מי תתאפק לפאר מעשיו? מעשי החסד והצדקה עשה נל ימי היותו שם, הלא המה נודעים נשער , חי חי נפי יויעיו, צא ישנא שמו, ולעוצם יעמוד עם יו אשר הציג לו נחייו — תמיד גתנה העדה עיניה עליו, פעמים שלש שמוהו לשופע ולקצין עליהם , ותמיד נקהל גריני העיר אחו ננודו, נין קרואי העדה היה מוסנו. ננה ננית התפלה נלי הזמר נחלילים , '׳לשם ולתפארת ה' , להדר את ענוותו ויקר הוא נהידור וניופי, נשלם אלפים זהונים 1200 ק"מ הזיל מנוסו נעת הקימו — וגס מעניים מרודים ממחסור אשר לא מקהל ישראל המה , לא השיג ימינו נמפני צר, נאשר <ףוא ארס לא הנדיל נין דת לדת, ניס אחו היה לנלמו. נשלש שנים לפני מותו נסע פה עיר יויען, גוי תו חלתה גם פה נמקדס אן נפשו לא שחה עד עת מותו היה מנוס ומפלט לנל איש צר ומצוק — נו מצא עצה ותופיה, ועזר ומנוס — ויהי ניאותו ני קרנו ימיו למות, חתם גם נצוקה קן ימי חייו — צדק לפניו יהלן — ונה צוה : לתלק לעניי וויען אלף וחמש מאות נסף 1500 גילי' ק״מ לעדת קאניסא אלף נ סף 1000 גולד׳ ק״מ לקרוניו העניים שלש מאות וששים נסף 360 גולד' ק״מ — לתנרת נד תמיד נעיר קאנישא חמשיס ג ס ף 50 נולד' ק"מ— לעניים יעיר קאנישא אשר לא מנני ישראל המה מאה וחמשים נסף 150 נולד' ק"מ — אשרהו ועו3 לו צדקתו תעמוד לימינו, ושס נאור שדי ונצלו יאנל וישנע פרי מעלליו ־־־ יקצור אדמתו אפר■ זרע פה נארן ההולנת וימצא מאה שערים. נס עצינו תנוא נרנת ה', יסיר וירחיק ממנו נל אסון ואנל, ימלא