Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 15 (1851) · p. Seite 25

25 מה לעם כי יבכו׳ כי י.ע\אי קנה, לקוצרים ולכיורמים כי שקתה הרנה? כי יעזבו שרותיהם, כעד רוחם הנכאה < לנוס לבתיהם? הזאת המרגעה? בי יילילו אכרים׳ ככלות המלאכה ומאחרי העמרים הלוך;לך ובכה. לבוקר פולח בוקע, עיובד אדמתו׳ ולערב ישוב וגוע אובד חייתו׳ — האין צרי׳;אין מזור ותרופה? — בעד החרי׳ והחרב השלופה? ן- T V ־ :-VV ־ ג T הלנצח האכלנו׳ הרג ונקום? לפזור עצמינו, עד אפס מקום? לא ארכו הימים — יום א1 ייומים׳ אחרי התפלל העובר על; בו־כים־ השמש מחפתה בהדרה זורחת. תשלח חצי.זהרה כאש קודרות. ועצם השמים וטהר הרקיע -יפיץ ענני קדר ביניהם יופי״ע 1 I •r — ••!■ד *••י . כל זיז שדי תחת השמים כל;צורי תבל;שמחו בחיים. — העיר לבדה תלבש בגדי אלמנותה׳ פניך, תכפה בצעיף אונלותה ׳ איש .ואיש אץ לדרכו לא יעבטון א1ךח־ותם ירוצון יחפזון לד,מלט משחיתיותם