Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 15 (1851) · p. Seite 13

13 היה למשען לןי, היה לדל מ הוא לעזור דרי חייו שקץ בזה. רה לןי ואל טובןי היו כל־־מעעיו, עד־בא' חליפתו צאןימרעיתו פקד; ביתה אמללים לילה כיום שקד. אייו? אהה כי פס! אי חסיד? אי ענו? אור:עקב כבה, ::ליל, יבכה עם־אל- לוס', הס! 'במור מהסים׳ אל־תסף התאונן. יוצא חלציו' -בור, הבט אף התבונן: י אור:.עקב כי בא, זקם שבט ישראל. הן נחלת אבות, החכמה, המדע ׳ צדיק דרארדאל, החסד, החמלה, בוי נקבצו כלן לפאר'אף לתהלה: הוא אב לאביונים, רלכל־־דלים מזדע. לכן בישראל נילי, עדה׳ ש?ןחי; ״ שישי י במו רועף עהג כצאן.עמו: " חוי תהלותיו׳ ותני כבוד לשימו; אמרי: יחי רועי' סלעי אף מבטחי. קומה עלה הצלח העדר לף נתן; 3) הצלח לדורי ודור 3), רועה צאן זקךשים: ג) הצלח העזו, היח סעל יוצא , נמו ההצליח ה דרנו, הצלח לדור ויוי הוא נמו ויהי איש מצלמז, שהוא לכאורה סעל עומי, ו3אמת נס הוא יוצא , וגשמנוה מלת דרך, ויהי איש מצליח דרכו, הצלח דרכך לדור ודור, נמו ני אז תצליח את דרנין.