Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 14 (1851) · p. Seite 49

49. העור תעלים אזנף מאנקת חללים צודקים מן האדמה זקנים ועוללים. אבלה נבלה פני כל האדמה. הארץ ומלואה תשא ה שממה. ורחק האדם ורבה העזובה ■ והתבל תאבל באשה עצובה ״השיבני אדני אליה ואהובה!,,— ד י ... 1 : ד t בהתפלל העובר עלי ברכים ובפיו פרושות לגבהי שמים : - ד : :1: י ־• וייצב הרוח דהפןד למערה והאיש נרתם ויחרד — רגז — וקרא: ״שער ק?ןב ישרוק.יעלני בסופה. *) חצי מות שנונים חרבו שלופה. הה המלאה! המראה הנוראה! יאחזני רעד שמה וזועה. י••; - - י תזחל תכרע כבנות נחשים על גוריהן. : T •־־ן: : T ־ ־ "י ועיניה המבלות תמקנה בחוריהן הר־ומי מעלי! הסהרי מעיני! " ״ואתה אלי נא הרף ממני!״ ״ ״עבור!< " " "הוי הנוראה אהה לדבר! כי כלתה הרעה השוד והשבר להביאו לעיר באשמיורה התיכונה *) Während der größten Verheerungen der Cholera wehete der Nordostwind unausgesetzt. 4