Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 14 (1851) · p. Seite 40

40 זכרם, לא יונלו לנלותס, ני נן הוטיחס השם ע״י משה אדון הנויאים: "ואף גס זאת והיותם 3אין אויויהם לא מאסתים ולא נעלתיס לכלותם להפר וריתי אתם ני אני ד' אלהיהס. (ויקרא נ״ו מ״ד) וועוור שהמשיל את נפשו לוזר3 אמר פי, שהוא ננון גס לחר3, והנועם" אותי, ונזה אמר למעלה מ״א: אל תיראי תולעת יעק3, מתי ישראל אני עזרתיך, נאום ד' וגואלך קדוש ישראל, הנה המתיך למורג חרון אדש ועל פיפיות, תדוש הריס וגועות נמוך תשים" "ויאמר לי עודי אתה ישראל אשר וו אתפאר" ר״ל ני עתה הקימנו ד' על ויאמר לי עודי אתה ני על ידן השלמתי עצתי והקימותי את הנמוס ואוצר השגחתי, ועל ידך תגדל תפארתי להצמיח אושר לנל גני אדם. ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו נחי נליתי; אנן משפטי את אלהי ופעולתי את ד',.׳ ״ר״ל נאשר הייתי וארך גלותי אמרתי נואש ולא דמיתי, 3א עוד ימי שלותי ותפארת׳ נמקד ם; אנן ד' אצל לי שנרי והטיו לי נפלים וז״א ועתה אמר די יוצרי מוטן לעוד לו לשווו יעקו אליו, עי נעת נמר אומר לקוץ לו פזורי ישראל, ואגוד ועיני ד' ואלהי היה עוזי, ר״ל ומעלה גדולה ונכודת שמני ד' ני הוא הנעלה על נל היה מעוז ישועתו, ויאמר נקל מהיותן לי עוד (נקל להקים את שוטי יעקו ונצורי ישראל להשיו, ונתתין' לאור גויס להיות ישועתי עד קצה ארן, מלת נקל נמשנת נ״נ אל להקים, ונימת המאמר, ני מתנה קטנה היא זאת לקין שוטי יעקו ולאחדם, ני יתרון גדול אפארן, ני נתתין לאור גויס, ני ע״י הישועה הזאת וע״י השלום הנללי אשר יפרח ונל הארך, וע״י נחלי הדעת אשר ירוו נל האדמה, ינידו נל הגויס שמי ויוואו נלס לרומם ולעוור אותי ולו שלם, ונשנה הנינה הזאת פ' ח' נה אמר ו׳ ועת רצון עניתין וויום ישועה עזרתין ואצרך ואתנן לוריהעם, ר״ל ני אתה תהיה סות ורית האדם הנללי; ני עם העזר חשר אש יה עליך יתגדוו נל המלנים להרים תפארתן, הנו יוקירו משפט האדם וינירו ג״כ את עולתם אשר עשו נגד ישראל, ויתאמצו להרימו על קרת השלום, ומוסיף ואומר: להקים הרן להנחיל נחלות שוממות, ר״ל עזרתין וזה שאשיו פזורי יעקו אל ארצם ואטע זרע ישראל אל נחלות שוממות. ולפי דמיוני אף שפרשות רוות ונוואות ישעיה סוווות על הקורות אשר היו וימיו, או זמן לא נגיר אחרי עזוו החלד נמו גאולת וול אשר נרמזה ופירוש מ״ד מ״ה מ״ו, מ״ח ואליהן נמשנות הפרכות מתחלת מ', אף נס זאת עיקר מגמת דודיו אל הגאולה העתידה. לברא ננוואת אדון הנויאים : ושו ד' אלהין את שוותן ורחמד ושו וק3צן תנל העמים אשר הפיצך ד' אלהין שמה, אס יהיה נדחן וקצה השמים משם יקוצן ד' אלהין ומשם יקחן ונו' (דוריס לי) והענין ני התנחומים אשר הודיע אוי הרחמים את ישראל ותוך תוכחתו, כי ונל הרעות אשר תשיגום וארצות שונאיהם יתפלאו ע״י קיומם הנצחי, נאמרו אני ד׳אלהיהס (ויקרא נ״ו מ״ד) וגם הנו ואה הנפלאה אשר הודיעם אדון הנויאיס לפני מותו וורור אלהי, ני ואחרית הימים והיותם וארצות אויויהם ישוו וירחם ד' עליהם ויקון הנדכאים מנל העמים וירום וינויהס על מרומי השלום והנווד, וערו שלהות יה ונפש נל הנויאים אחריו הואים וסוד ד' לגלות צפונות השגחתו ליראיו, היות ישראל מלאן ד' ועודו, למען הפן דעת ד' ומוסר על פני נל הארן ועשות כל אדם משוט וצדקה ע״ס רצון הוורא; האירו עין לום זהר אלהים להשקיף קוראות