Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 14 (1851) · p. Seite 13

סרו ורבו כל כך שם מאות איש הנותרים גמלחמת גגעה ממן מועט מה? וג&רט ש3תמלה לא מצאו כ״א אשה לראש ג3ר, הלא גם אס נאמר שהוכפלו והושלשו מדור דור 3ל יגיעו למספר עצום מה! — אמנם אס נקגע המעשה הל;ה (וממילא גם אותו דפסל מיכה אשר סופר לפניו) 3דור הראשון אשר היה נין הזקנים לגדולת עתניאל 3ן קנז כל הד3ריס יו3נו על נכון: השני לסי שגס כי מספר 3"3 3ער3ות מוא3 היה מ״3 אלף ושש מאות אין לתמוה אם לא 3או למלחמה כ״א כ״ו אלף כי זה אפשר להיות מ3' או ג' ס3ות, א' שהם רצו ל3חור למלחמה הזאת רק 3תוריס ג3ורי כת ואנשי וזיל עודם 3א3ס. 3' 3אותס אשר גאו כגר לימי גיגה ר״ל מ3ן מ' או מ״ה שנה ולמעלה התמהמהו 3כונה לצאת למלחמה כזאת נגד אחיהם 3״י גם כי נתרצו מצד אחר שלא להסגיר 3ידיהם את יושני נגעה. ג' איננו דחוק שאיזה אלפים מ3ני גגימן מתו 3ם3ע שנות הכגום ואח״כ במלחמותיהם עם הכנענים, כי רק 3מלחמת מדין גימי משה נעשה הגם שלא מת אחד מ3"י. וכן המנין העצום נמססר השלישי 3ימי אסא לא יתמיה עוד, כי מימי עתניאל עד ימיו היו ס3י3 לת״ק שנה והס כמו ט״ו דורות, ואין לתמוה על רנויס, כי אין נזה דגר היוצא ממנהג הט3עי, צא וחםו3 ותמצא. הערה א' ולפ״ד ים קצת ראיה שגם המעשה הלזה היה גתחלת ימי השופטים ׳ ואפשר 3סוף ימי הכ3וש מהפסוק ויצא גבול ג״ד וכו' יהושע י״ט מ״ז, שגו נזכר מלחמת לשם והוא ליש בול אי והוא לא היה 3לתי ספק נכלל גורלם, וא״כ למה גא שמה יהושע גודאי לא כתגו, כי נימיו לא נגלו עדין נחלתם, אלא ודאי סופר אחר כתגו לרמה לנו עת קגיעתו. גס דנרי המלאך וכל ענין (שופטים סי' 3') יעידון יגידון שגעת ההיא התחילו ג׳יי לעזוג את ד' וללכת אחרי אלהים אחרים עד אשר הקים להם שופט צדק. ג' אמדתי לגדולת עתניאל, כי לפי דעת רגיס ממפרשי תנ״ן התחיל לשפוט את ישראל געודם תחת ממשלת כושי רשעתים ועדין לא היה גו כח לעצור העול. והייתם נקיים מד' ומישראל, אתר אדון הנגיאיס ונאמן גית ד'. והסר ממן עקשות פה, החכם'מכל אדם. והי לא יחוש לצל תליהם. וימהר להגצל כצגי היד שם רע אשר יצא, או יוכל לצאת עליו, אס חף מפשע הוא? וע״כ לא אחדל נס אני להקשיג אל מועצות גינתם ולהודיע לגני עמי קשט אמרי אמת. אמנם לא לנקה את עלמי לנד נגד אצילי ג״י וחשד אשר יוכצון להוציא עלי מהדגריס אשר יצאו כשגגה מהשליט גרוח דעת ומושל גענוה הנהו׳ ה״ה אוהגי ואהובי קרוני ומיודעי כ״מ החכם יש" ר גאגרות אשר ספח לספרו מזכרת יש" ר — תשורה לאוהגיו, להיותי מכת המתחסדים, אך גס להרחיק ממניני היקר המפורסם ונודע נשעריס יש״ר הולך הנ״ל ממכירי דרכי, על אשר נשא •לפי דעתם) חיפה על קרונו ונתנו לשמצה גין רגי י מכיריו ומיודעיו, אשר הוגאת אליהם למרחוק הנחתו הנז' וכבר ידי גל ידעו. וע״כ אמרתי הואילו נא ראשי עם ושופטי לד?׳ ופיו אל האגרת הזאת אשר אנכי נותן לפניכם פה, וראו והתתהו על פנית כותנה י״ה ועל לשונו לשין חכמים הטהור ומרפא: "לכגוד וני' לא היה גדעתי להשיג דגר אל אגרתן הנעימה הגאה אלי גיוס כ״ג אקווצובער שענדה, יען לא חפצתי להתראות כמחזיק במחלוקת ישנה, וחפנתי כיי זה' מן העניניס אשד פרוד הדעות נהם איננו שוה בנזק פירוד