Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 14 (1851) · p. Seite 9

רוחנית ומוסדית אשר 3ו נמו פה: ידידו» נפשי: צויין ןיעב1ינגט^ענטנומגד, ונן מה לידידי לעיל י״א ט״ו. ככף, יען היות היד האנר היותר ראוי להנפף ולהתנועע נחפן 3עליו מנל שאר א3רי הגוף, ע״נ תקרא 3שס כף, ו3ע3וד היות חלק הירך והרגל שוה 3שטחיותו אל כף היד יקרא נ״נ נ ף הירן, והכלי הדומה 3שטחיותו לכף היד יקרא ג"כ כף ׳ כף אחת 3מד3ר ז' . ח' כאריה, אשר מדי ישמיע קול המיתו יפחדו וינוסו כל שומעיו מפניו, כן היתה לי נחלתי, ני קול המרי3ה אשר נתנו עלי אחי ו3ית א3י אשר 3גדו 3י גרשני מהסתפח 3ה. ט' העיט, שורש עיט מורה 3ע3רית לדעתי על חמימות דם ה3ע״ח וע״כ יורה על שטף אף וחמת הכועס על זולתו, אשר ע״כ גוער נו, נמו ויעט נהם ש״א נ״ה, ויען כי גם ע״י התפעליות התאוה החומרית יחס דם כל 3עלי חיים הסו33 3עורקב; ע״נ יורה לפעמים גם על חמדת ד3ר מה נתשוקה עזה כמו ויעט העם אל השלל ש״א י״ד ועוף הדורס והטורף אשר 3ע3ור חום דמו הט3עיי יח3ר שתי אלה יחד ר״ל הכעס על 3ע״ח והתשוקה לטרפס יקרא עיט, ויהיה לפי״ז שס נגזר מ; הפעל או 3הפך, והה' פה לשאלה, ר״ל הכי כעיט צ3וע ומגואל 3דס חללים אשר ישתה נמאסת עלי נחלתי? או הכי העיט ס3י3 עליה אשר ע״נ 3חלה נפשי 3ה להתרחק ממנה נאשר ירחק איש מנגלה מושלכת על פני חוצות! ונ״ז ד״מ להורות רק על חוזק גועל נפשו 3נחלמו, ורעיון זה העיר 3קר3ו אה הדומה לו לקרוא 3קול גדול כי כל חיתו יער ינואו להשחית נחלתו ני לא תחוס עוד עינו עליה. צנוע, שורש צ3ע ופעל צנוע הנגזר ממנו לפי מה שמצאנוהו נתנ״ן ודחז״ל יורה רק על הגוון והמראה המתחדש נד3ר מה ע״י פעולה מלאכותי», דורך קונשט, לא על הראה ד5ר הטנעיי לו אשר 3שס עין או מראה סתס יקרא, נמו ועינו כעין ה3דולח 3מד3' י״א, _נמראה הקשת יחזקאל ח', ונסתרה נזה דעת המתרגם פה: בונטער רויבפצ!ףע?, ני לא על הראהו הטנעיי, נ״א על המראה המתחדש נו ע״י הדס אשר נו יתגאל יכוון הנניא. י׳ רועים, ת״י מלנין סגיאין, כי המלך ינהג עמו כרועה עדרו, כרמי תואר לגחלתי, ואס הוא מאתר ה״ית הוא תואר לישראל, ני כרם ד' צנאות נית ישראל ישעי' ה', נו ס סו, יורה על הרמיסה 33זיון על דנר מה נמו פה, או על דנר ננזה כמו נגנוריס נוסיס 3טיט חוצות זכרי' י'. י״א שמה, נל״י על כלל האוי3יס. אנלה, שורש אנל הוראתו הראשונה על העדר השמחה השתנות ואסיפת אור פני איש הזועפים על מות אחד מקרוניו או על העדר ואנדן אחד משאר הד3רים הנעימים לו והושאל אח״נ גס להורות על הדומם והצומח אשר נחר3נס יחלוף הוד סניהס ותכונתם הטנעית למו תאנד, וכן א3לה האדמה יואל א'. שם על ל 3, ד3רי תוכחתו לשו3 מדרכי הרשעה. י"3 ני ח ר 3, ר״ל יען ני ינו חללי חרג ננל החרן ומעטו יושניה ע״נ ר3ו השודדים המונאיס יד לחמוס ני אין עומד לנגדם ואין שלום מפניהם לכל נשר, היינו גם לשרידי חד3 הנשארים׳ עוד 3ארן. זרעי, ר״ל מארת ד' וחרון אפו יחולו 3נל מעשי ידם וכל עמלם להנל, יזרעו חטים וקוצים יקצורו, ואם יחלו ויחלשו מרו3 ע3ודתס את האדמה יק נושת וכלימה יהיו למו למנה ננוא עת תנואתה ותנז3 תוחלתם. י״ד כה, מפה עד סוף הפרשה היא יעוד כללי לכל העמיס אשד יתשס ד' העל אומתם לשוג עוד ולרחם עליהם כאשי ישונו מדרכיהם וילמדו מישראל להכיר אלהים אמת ולהש3ע נשמו, וכן היה נאמת ני הרנה מהם נתגיירו נשונם מגלותם, וכעין זה גתננא נס לקמן מ״ח מ״ט