Kokhve Yitsḥaḳ · 1850-01-01 · 13 (1850) · p. Seite 87

כמטיל בחל וי?קו מפלי בשרו התנין אשי בים מפיץ זעם וחמה הרחיב,עלי פיו, סביבות שניו אימה. ואני ידעתי זאת בחיל ורעד רחק מישועיוה ארם מאין עזרתה אך לב רגש אתי מבעד בתהו יליל ישימיון ארץעיפתה. דברת בני ארם אזני בל שמעה שם בנוה תנים מען בלהה. "כה חשבתי בלבבי בעצביון רויח פתאיום קרב לנפשי אחרי יריח כמעט משגע חייתי ממראה,עיני _יךאה זוךער ןבא בי רפלצרת תכסני. ואעזב מבין סלעי אפפוני גחלי בל:על ואלהים חשבה לטבה, כי העלוני מעל״. מתמה המלך כשמעיו הרבדים האלה ויאמר: לף הגביע עע\ה פלא! גם זאת הטבעת לף זיאתה עם אבן;קרה דר וסחרת, אם עור נפשף חיל נאזרה העמק שאלה לאמר: זאת עיני ראתה.?שמע זאת יעלת החן וענוגה והתחנן ותאמר אליו בעצב ןתוגה׳ ״רב לף אבי! בל לכף תקשיח! מאיד הפליא לעשות ויגבר חיל, ואם אינף שליט לכלא הרוח בחר לף אחר מגביורי הח;ל"■