Kokhve Yitsḥaḳ · 1850-01-01 · 13 (1850) · p. Seite 86

86 "יחי ה$לך! מתק האיור לראי השמי» לכל המתהלכים פה ^עלי הארמה אולם נירא כמקום שואה ואמש בבטן ארץ מכל חי נעלמה, ובן אנוש לא;סור לשאול מטה לראיות כל חשך טמון בעלטה. ביון מצולה טבעתי חיש כברק ןרצץ ושטה מןם רבים סלעים;פוצץ בראיון זרמיו נגדי אלי הניע ברור אל ארץ רחבת;ועם טלטלתני טלטלה שבלה ה.מים באין מעצור לרוחה שאונה להרגיע. דראני ץ, (אליו פי קראתי בצר ליי— ותעל לפניו שועתי), שן סלע. אחזתיו ולא ארפנו, גם הגביע תלוי עליו ראיתי, חשבתי ממות נפשי;אמלט ממנו, גם אתיו מן המ;ם משיתי «בי עמק עמק כיור התחתיה , ענן וערפל חתלתיו, בלהיות אפלה, ןאף אמנם האזן משמע ערלי׳ ׳ בפחד ורתת שם עץ צ יו פיה שרף ועקרב גם נחשים צפענים גרי תפתה תך המים הזדונים. זי• י!י• , 1 ־ ־ ן ־" "מה נרא רדתן נחש בריח הרבץ שמה. חשך משחר תאריו ברעש;רגז נגרי ממקומו ה$יח