Kokhve Yitsḥaḳ · 1850-01-01 · 13 (1850) · p. Seite 75

!איס ושל3 יאפלוני מ3תון והונו3 ת3עד, לשוני נצמא נשתה ותלקותי נד3ק לתני; 3כל מאודי א3קש מעין מלא תיס , אולט הה , לשוא אל גל א3ינוה ואין, גס האלונים ס3י3י כולם נש3עו מ3לי תת סריס להשי3 נפשי — למה אלהיט זנחתני ולא הושיעני! הן 3נל מדרך כף רגלי רק קוציס סלונים ותרוליס אראה ולא אופל מלוא j משעל דרך אלן 3ו ל3יתי, מעדו קרסולי צרו צעדי ואין 3ינלתי לנקש מפלט לי — I אולם תלילה! 3אלהיס לא אד3ר סרה, ני פעמים רנות אל רתוס הושעתני ממצי , לכן 3ך אשים פסלי עליך אשליך יה3י! כן ד3ר האיש מרו3 שיחו ומדורות לנו, יעיף יגע וחלש נפל ר3ץ עלי משאו, כראותי זאת מהר נכמרו נאומי, חיש כאיל יצתי לאהליגו ממיט3 פרינו ד3לת תאנים וצמוקים ונאד תלאה חל3 לקחתי ׳ וכצ3י!רצתי עלי ההר שס העיף שונ3, ו3שו3י נרדם ראיתיו 3חיק התנומה הנעימה, לאט לאט קר3תי אליו ל3ל יעור משנתו, והנחתי שם את הסל מלא פרות ונאד החל3 , וננחת הלכתי נין ס3ני היער וישנתי ממולו, וראיתי נאשר הקיז אל המשא הניט יאמר: מה יפיסיה ומה נעמת שינה ערנה , הן נפשי שוננת , אנסה נא הפעם < להעלותן , משא כנדה ליעף על שכמי, לנטלך ולנשאן לניתי, אולי יהי אלהיט \ ועזרי ישו3 ירחמני יפדני מרדת שחת ויראני נאר מיס חיים להשקיט צמאוני, או למצוא איש ישר וצדקות עושה אהלו יקחני ותחת צלו יחניאני" מדי דנרו נדנרים האלה ונסה לקחת המשא על שכמו ראה את סל הסרות ונאד החל3 ויקרא : מה עיני רואות! עת ישנתי וארדס חלמתי והנה אכלתי ונהקיצי רקה נפשי — אולם לא חלום ראיתי I עיני לא רמוני ורעיוני לא התעוני, אלהיט נחסדו רחמני ויסלא - עמדי כתו לאבותינו ניס סוף , לכן ראשית צנצנת החל3 אסין לפניך ומנחר התאנים : אקדיש לן ויעלו על מזנחן לרצון, קח נא מפי, אלהיט משכיל אל דל, תודה רועשת נלנני, שפתי ינרכון וכליותי ישנחונן "כדנריס האלה דנר ועל תקומו יש נ ודמעות ששון מעיניו נזלו ואת ארוחתו אכל, וננפש רוה עמד ממקומו וינרן עוד ן הפעם את אלהיט על חסדו ויאמר : אולי שלחת זאת נמלאכות אנוש , אנא אל; שיי, חנני נא והקרה לפני את האיש הזה למען אוכל חנקו ותנרכו נפשי, איה איפה אתה , ציר יקר ממרום שולחת? אתה וניתן נרוכיס תהיו, ונפל מזרע שדך תמצא תאה שערים , גרנך ואסמין נר ימלאו ויקנין מיין ינהרו! הן אכלתי שנעתי יהותרתי. גס לנני ניתי אקח תפריו לאכול וכלנו יחד אותו ננרן! וישא את רגליו! יילך . כראותי זאת דמעות ששון מעיני זרמו, מהר רצתי נין השיחים וענדתי את I ההלך , שמה על החוף ישנתי אשר דרך זה לא יחטיא וכרגע והנה זה נא נרכני 1 יאמר : שמע נא נני, אתר, אס לא ראית נין עצי היער איש הולך ונידו סל סרות ינקנוק חל3? ״עיני לא ראו זאת — עניתיו, ויאמר: הנה. מדרך הישרה תעיתי 'הלכתי עקלתון ולולא אלהיט נרחמיו או איש חס1ד החיה רוחי אזי מרע3 ומצמא נפשי נפחה ועל השדה מתי, אז דנרתי אליו דניים רכים ונחותים , הנני להוליכן נדרן הישרה תנה לי את המשא ולן אחרי, וימאן האיש עדי אחרי הפצרתי נו נלי משן נתנה לי והולכתיו נדרן המלך. הן זאת המעט פעלתי ונזאת לדמעות ששון יתעיררתי — נלי עמל ויגיעה פעלתי מעט הטונ, ונכל זאת גיל אחגורה מדי אעלה על רעיוני, ומה טו3 ומה נעים ואין רעיונות נעימות 3ל3 רגש יתעוררו, אס נפשינו יודעת ני רב טו3 פעלנו! כשמוע תישאל הזקן את הדנרים האלה חנק ונשק מנשיקות פיו את הנער הרן — ואמר ר3 לי, אתותה הפעם, כי נשלים וננחת אידה לגיא קנר, יען צדקה וחסד נניתי מצאו קן למו ויגורו עד עולמי עד! בנימין בו״ל שוואוצפעלד. * 4