Kokhve Yitsḥaḳ · 1850-01-01 · 13 (1850) · p. Seite 74

לאלהיס תודה עלי חסדו, עדי השיגה הערגה סגרה את עפעפי עמיו וישן• ולעת זקגתו יתר ימי חייו רק לעגודת אלהיס , למגוחה שאגנה , ולפעול נוי! לאנשי חלד, 3גחת ו3ל3 שמח ראה את יום האחרון הולך וקרג, ני אלה'0 3רך את 3יתו 3צאן ו3קר ושדות וכרמים וע3ודה ר3ה, 3ניו וניניו כשתילי חמי ס3י3ו יחנו, ו3נפש תאוה איש מול אחיו התאמצו למלאות רצונו ולהמתיק "יי ימי שני חייו ושעשועי עונג. פעמים ד3ות לפני פתח אהלו אשר ע3 סט מי מלא משתיל׳ עונג ועל נר נרח3 נשקפה יש3 < ועיני ו לחלכאים העוררים פחתי יצפונו, וגדגרי משיגי נפש אליהם ד3ר , שאל לשלומם ולשלום עם האין היו5° גתונס, על נמוסיהם ומנהגיהם, 3חל3 ולחם סעד לגם. יוצא׳'ירכו לפניו׳ישני׳ והוא נאג נאמן המתיק את עצ3ון לגם , שפט משפטם ולמד אותם להיעיג לנני אדם ולכל נפש חיה , מקנה וגצה עשה להם י חלילים ולמד אותם לנגן נהם 1 הילדים הקטנים שדו את שירו, אשר למד אותם והגדולים חללו וחלילים לפניו או ספר להם ספורי מוסד השכל, כן ישגו שחקו ועלזו לפניו. — ויהי היום עת ישג לפני פתח אהלו נגד מגוא השמש ונינו אלצפן לגד עמו, 3ן של° עשרה שנה היה עת עמדו לפניו, ספיר גזרתו, אדמו לחייו מפנינים, וקווצותיו תלתלים שחורות, וספר לו כמנהגו, איך טוג וישר הוא להיטיג לזולתו, להשי! ן נפש המדוכאים לקגל כל אדם נסגר פנים יפות , ולהושיע לאחיו געת צרה וצוקה׳! ואין שמחה לאיש כשמחת עשות חסד עם אנוש , כל זהג ופנינים וכל חפצי0 ] טוניס לא ישוו אליה; עת נראה , השמש מחרכי שמיס נשקפה ככלה תעדי כליה ונצוצי זוהר שלוח תשלח, מנין קדרות הליל הירח יקר הולך , איך ששי! I ושמחה לנינו הטהור תמלא , וכל תונה מקרגינו גרוח תגרח, אגל למצעד! השמחות אלה נחשגו נגד זה, אס גפשינו יודעת כי טוג וחסד לאחינו המדוכאים [ פעלנו. כשמוע אלצפן נכדו את הדנרים האלה, דמעות שמחה מעיניו ינהרו ׳; מישאל ראהו גפנים שוחקות ותמה; מדוע אתה גונה גני! אמר, הן לה; דגר׳ אלה לנד את לגן לג רגם לנכי עוררו. — ר3 טוגות מזאת פעלת'! אלצפן מחה את הדמעות מעלי שושני לחייו אולם דמעות אחרות גאות תחתיים ותלאו מקומן, ויאמר: לני לני אומר נדגרין כן הוא , ני כל שמתות התנל לא ישוו ולא ימלאו את לנינו גילה כשמחת עשות חסד! מיש אל לקח את ייי הנער נידו ואמר : גפניו אראה , ני לא דגרי לגן לנכי עוררו, ני אם וגי 1 יקר ונחמד גלנך צפון כאיש נדהם עמד אלצפן הנער ואמר : האס דגרין לי, ירדו חדרי גנון — ולא יוכלו די עורר את ל3 רגש להוריד דמעות כאגלי נ1י י עלי דשא? ומי זה האיש אשר לגו ל3 אגן ודגרין הנעימים לא לטוג יטוהו ■ ויען תישאל: גני, הנני רואה כי העלמת ממני את אסר נמסתרים עשית ׳; אולם מה תפחד, גלה נא מצפוני לנך והודיעני! אלצפן הנער גכה ויאמר: אם כן אגלה לך את הדנריס אשר גחדרי לני צפונים היו, ני לא מרוע לג לא הודעתיך עד כה,ני אס יען מפיך שמעתי,ני לא טוג הדני להתהלל גפעולות,' טוגות, לאיש משחת יחשג המתהלל לכן החרשתי. ועתה אגלה לך את כל ואת° שמעני: את צאננו נטרתי ונתעה שה מהעדר , נהיים וגנעות הלכתי לחפשה ׳ וממרחק שמעתי קול יללה יאשר אחריו ענה ההיד, קול יללת אנקת איש נדהם ונענה שמעתי, אחרי הקול הלכתי, והנה איש עומד לפני והוריד המשא מנגל כתפו ארצה ״תשה והלאה לא ׳אוכל הלון! אמר ההלך, נענות נפשי אני׳א לחמי, ינון ותוגה גורלי ומנת חלקי, זה כחצי יום נתעה וקודר אלך פה ׳