Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 105

105 מה מליל, אשאלה לשומר, הלנצח חללי, לעד!מר אמר, וקרש ב־ו הלל, נתהפך כחסר, במשפטיו פלל, אל זעלי גומר, לעפר דכאתני, ואנכי סבתי: הן 1כ1י. עי אן rfe?n.?ינחני??ר?ה׳ ולקירל המלה, עיר קריש נחרבה׳ כת ציוץ שכולה׳ בגרם נצבה" אמר נא לגעולה,אוהבך נרבה, -^:תוםעינ/וידי^׳הןונ/ו נפרץ הנדר, מחבלי הרשעים, קדושת החדר, חללו חטאים, ואני שיוכן קדר׳ מקונן על פשעים׳ כרועה העדר׳.קבץ הטלאיים, בזרוע הושיעני׳ כי דלותי: הן וכוי. דרש נא הפרצות, והבא נחמה, רב מהיות פלצות, לשה הנאלמה׳ ומצבי‘ארצות, נריש כין אמה'׳זז אבני גיר מנפצות, עשם כיום;קמה, בעזך יכולתי", כי נפתלתייעם אחותי : דיזוכי. י י.. י