Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 97

97 שונעי שממות את פני די, ועימות נימינו גצוז! ולמה זה יין לגנן? ומקמי נא רעיתי, ונה וותילה עד נוא קצינו, עוד מעט, ונפפותמו תעופנה עלי כנפות שמתה וניל אל המקור ממנו נמצגו־־־נשא לגבינו אל נפיס אל אל גשמים, שאנוש ימות יאמר לאלוה : מה תעשה? די, אתה נשאת גאן£ כל גשר נשמת חיים, יאסף רואם ינועו!, והוא כצדיק כרשע — אן אשרי האיש אשר מעגלי יישר דוכיו ונתיבותיו מישרים! לא להרגוה ימינו נפיל תמנתנולפנין, שונן נשחקים I עשה עמנו כמשפטן; אכן נם שם יין תנתנו, ותניאנו אל מצרות?דשן, ואל משכנות כבודן ונתינות אלמות — שם לא נירא גהחיר ארן, וגמוט הדים גלג ימים, מם לא ימת לגבנו מרעם הרעם בגלגל I התנעשו, מים כבירים! פותו וגאון כליכםI בוא נא אלינו, מות ידידנו I יהי שם ד' מגורן מעתה ועד «ולס! ושולמית תלפה כת, ששון ושממה על כל פניה נשפכה, ותשא את ידיה 'תאמר; ראה נא כל התקות הנעימות האלה הומות וגאות לקראתנו, עתה שפתי תהלות די ינשרו; עמה יורידו עיני כנמל דמעות השממה טרם התות ימגוש «גני נהרותם. הומלנה עוד מעט , נפשות אוהננו, אשר עזקתן עמק העכור לייפות נצל שדי, בוא ננוא ולא נאתר. שם ישגו כסאות למשפט, ושמה נקזצו ישרים נינת עמן I התגעשו רות סערות! רעשו גלי מיס ל נש שאון משגריכם כבוד י>ל יספר וצדקתו ישמיע , נפלו עלינו, נחלי גל־יגל, כסונו! פקת עיניו וראה, יהוגדג I תנקני נא עוד הפעם, על הגלים ההם אשר משן משמור תאדם יקרב המות אלינו ־־־ מהר למנקני יהונדג I הה; הן אדירים משגרי ים ,ישאוני עד יתעלה ראם . ויען יהונדג ויאתר : עתה אמוקן שולמית! גרון גואן מות, נכ״נים אנמנו, יהי שם די מגורן מעתה ועד עו*ם! ויהי גהתמגקס וישטפוס המיס הלאה. מורני קאלליר מבוארי. למנצח מזמיור ‘שיר. Bon Jacob Vlbring in Stanislau. אליף צורי נפשי אשא ׳ בבוקר לף ארנן.ואזמרה תהלתף גדלף אץ חקר, חסויף אץ ערוך, ו/רכף בקודש נזאיור נעלית• לרדת כביורף השמים יספרו שחקים יביעו. אשא עיני אביטה??לאים מעשיך, אשתומם. לגומה עולמות אין מספר אתה תסיע,!!ל פיך מזריות כרוךים ירןרים יצנפו צנפ ה, לא;סבו?לנתן לא!?בטון ארח־ותם. הרים הגבוהים, ימים נוראים תהלתף מתנים, $ןז;נצחו. עמקי שרה בקעי חמד ריח ניחוח לך נעתמו אזכרה מידה. שמה השמש מספיר שמ;ם צהרו;בקע, בכנף מרפk-r 5