Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 85

ויתפלל לאלה,ים, מטיט היון?1וזעקתו ומבאר הלחץ והמארה להמשותו וישמע לקולו, ותבא באזגיו תפלתו גם לאשתו נעתר הנצבת לעומתו וחנה השמים נפתחו, ונספר נגולו ויד אלהיס עפה, חהב פדוים בין אצבעותיה ויקחוה מעמה ואת רוכב בערבות סלו כי הוציא מצרה רגליהם, ויפתח מסגרותיה וני הייק להם ברכתו ממעל וברגל כסא המתיק כוס הרעל אשר שחו מצו עד הנה ויהפוך לפתע יגונם לרינה. בימים לא כבירים, ותחלום אשתו חלום והנה הוא בגן אלהים בשמי מיום ומלאכים ושרפים שם ידודון ׳מדון משתחוים וכורעים לפני האיון, ואיהבי ה' יושבים על כסאות־הם ועל ראשם מוכתרים בעטדותיהם ויתנו וירוו מזיו השנינה ואין סמבם רק שמחה ורינה. אך בעלה החסיד עומר לביו נבדל מכל ואין איש עמדו ני כסאו נשבר, שכולה בו רגלו ארח חסרה, והוא צולע על ירכו. — ותער ותקץ ולבה פעם בקרבה ותעמוד ממטתה, ותבא לבעלה אהיבה והגה פלצות אחזתו־,, חיל ורעיה ותתחלחל מפחד כמבכירה! •ויוליד, ותספר לו בחלומה לשמים עלתה ואת המראה הנוראה אשר ראתה ותאמר. ’*בקש נא לאלהיך "אולי יחוס וישמעך "להשיב מתתו, כי לא מחכמה שאלנוהו "לארץ מולדתו ולבית אביהו*. וישמע לקולה, נשא מדברותיר, והבא היד ברוב רחמיה