Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 73

(י התנל היפה, פי הלא נוצל עדיו מעליה-וגמרי סיייי הנימי 0ת התייס ואת המיה. אפרים: אולי לעיני העם אפר תרפרף אף קללון פי ערפת ממנת נזה._ מנשה: לא לעיני העם, פי נתדרמפפנילעיני ד' 1 הן נסלאת היתה אהגתי ייליהמאהנת את אואתות, ועוד היוסנסמתה לנג ירדתי גיא צלמות, לו יפלתי צהשינה משם לאון התייס; נצפורן שמיר ו,ענו אהנה תרופה הוד תמונתה עלי ליא לני ולא תמתה עד תליפתי — אפרים: אס נפתה לנך עליה, ואש האהנה או אש התאוה נשקה ,קרנן. הלא הינוגת עשוה לקתתה לאשה ילא לפלות "רועות נואפות ימין ואיתן נין הקישות I מאסת שתות מיס תייס . “ מנשה: מיס תייס? אמנם אמת דנרת! אן מה תנואי ומה פשעי, אס לי> איש נתון הנני? אתה נס אם השתה מלוא ההין מיס תייס *) נפשן לא תגהה , ולא תמעמה רגלין; לא פן אנפי עמדי, אם פוס יין שרף ינוא אל זיני כנוע אגמון לשני רות אתוג ותנוע ולא אופל עמוד. — אפרים: מאסת שתות מיס נוהורים ומשיגי נפש, ותשתה מים זרים 'מאררים אשר תרפש נל רגל, עד ני יהיו לגועל נפש! מנשה: לקתתה לאשה? תודה לן על עצתן הזאת אשר לא טונה היא מני עצתן אז, ניאלפת ארמיתדרנו! הן אשה רעה היא עול נרזל, אשה טונה עול זהנ, או עול גרזל מציפה זה,.— אפרים: אשה רעה היא עול ,רזל אשר אמנם נופל שאתו; אולם זונה יתיאפת, היא א,ן מעמסה אסר נל עומסיה תתתיה ירגצון יפלו ל,אר שתת ולא ’יסיפי קום. — מענה ד׳ מן הסערה. •את ד,וי רינותינס שמעתי נניאדס; ואת מהתלותינס הקשנמי! כן העם וכן הגוי הזה! עיניס להם לראות את מומי עמיתה, אן עורים מהזיט את עיותס!־־ אמנם דעו ני שניכם יתדיו תטאתם המטרה הנשננה, אשר הקימותי לנס יצאתנס ממשנת ואם לאור עולם I שניכם שטיתם מני דרן הקודש העולה "יעלה, ותתעו נארתית עקלקצית לנושת ולתרפה,. הן התורה והמפתה שתיהן ינית אלהים הנה, מינקות אתה את אתותה ולא תתפרדנה נצת, מל סי ירדו "«ריתי שמים, להיום רגלי: האון, ללפת ,עמוד אש לפני האדם— אשר על 5- יצירי גסי האמרתיהו, ו,צלמי יצרמיהו, ,אורת החיים ולהרים נל מפשיל ייירנו, למען ילן ,טח אל אשר רותי תנתהו ולא ינשל. התורה תלמדהו את *I מיס חיים, היראתו ,ל׳הק רימעה פרישעס וואססער ונלשון צרפת נקרא יין שרן — eau ^6 vie והוא מים חיים ,לשוגינו, ומעתה ,ין תני! המאמר הנונחי. 4 Kochbt J)1eb«k Heft 1T