Kokhve Yitsḥaḳ · 1848-01-01 · 12 (1848) · p. Seite 15

בל הצנועים אשר א הנו הנותנים בקול השואגים והצורחים מר על שניי המלבושים והבגדים, הבוטחים על רוב עשרם ומתנאים על הציבור לאמר, כי אך להם יאתה המשרה׳ ני הם המיוחסים הגדולים שבישראל. הנה כל המיוחסים האלה מחלצי גאוני ויבני אשכנז יצאו, זה ני) ווה נכד לכזו; אלה יצעקו ברחובות קריה כי •נכדי הגאונים האלה המה. ואלה בספריהם כל גאון וכל רב באשכנז גשם זקננו ומרינו יקראו. ואם לשרך את בניהם אי בנותיהם, כל יאחד יחפוץ סך עצום ורב, כ׳ נשאו דורו וזקנו. אחד מהגאונים האל להיות מורם מאחיו, ומה הוא ההתפארות עם אבות כאלה, אשר לא הלכו בלבושי יהודי גאליציען הקדושים באחד מאתנו? לכן הנו תודה, ושימו כבוד לאבותיכם הגאונים, והשליכו הבגדים האלה מעליכם, המחוברים רק מיעות רוח — ונאות לב! — נגד בנינו היקרים• כי הדור הזה דור חקירה והשכלה היא. ולא כימים הראשונים, עת הילדים ילדים היו עד חמש עשדד, שנה, מבלי רעת אנה פניהם מועדות, הם הימים האלה, היום ידע נער בן שש יותר ממה שידע והכיר אז בן עשרים ושלשים שנה, ואשר בעינינו היש הוא, יגדלו הנערים עם הדברים האלה החדשים, ומבלי יעה וכונה זדה׳ אך מפאת ההרגל יהיו למו 'לטבע שניה — אנחנו■ לא הירגלנו פה במדעתינו בבית תפלח מיוסד על סדר בתי תפלה אשר באשכנז, ובפעם הראשון עת שמעו איננו סדר תפלה כזאת עס מקהלות משוררים, חשבו היראים כי הועמד צלם בהיכל. צעקו מר ובחימה שפוכה רצו כלם לבית הכנסת 'להשבית ולבטל את העבודה, זו התפלה, אך לא עלה בידם; לפני שש שנים כי יאמר לבן גאליציען שבעיר הבירה לבוב, יפקד איש על העדה ועל כם הרבנות ישב, והוא ידרוש ויוכיח בלשון אשכנז בשפה המדוברת בכל הארצות, ובדרשות ההן לא יפרק הרים ולא ישבר סלעים בפלפול ובחריפות, אך בדברים צחים ובלהבת מליצת לשון אשכנז, ישבר הלבבות הקשים כסלעים, ויוכיח בשער על דברים חתלוים בעקבו של איס ונרמסים בעפר — ובעת דרשו, לא ידדוש אל המתים אשר כבר הלכו למו לנוח בעדן גן אלהים, הדי״ף והרמב״ם חר״אש והד׳ ן ז״ל וכן הגאונים האחרונים בעל פני יהושע יהחפלאה חצל״ח והקצות וכדומה הם כלם בשלום ינוחו על ■משכרותם׳ ואך אל ההיי.ם העומדים לפניו ידבר כדבר איש אל דעהו, ויגד לבני עדתו פשעם ולבני עידו חטאתם• אם יאמר איש אז דברים כאלה בגאליציען, אהה! אוי לו ואוי לנפשו, לבניו ולכל