Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 66

— 66 — עת לעשות׳ עתה אגיא גס אליו נמנתני זה, יהי מס׳ ואתה כטוב געינין נטה,. ויען התלותי לדגי לסגין, ידידי, אנא אל אהיה עליך העת למשא ו ואולי מאת ד, היתה זאת• אם נחתי הזנייו נהנטחתן אשי הנטחחני גהיוהך סה עת קראת את תתגרתי: דנרי משרים לקהל עדתי על דגר חמיו הנמרים דסס השוקדים על דלתות שני גתי הלמוד לשונות ומדעים (המתרחקים מאוד מאוד מלור תויגו וממקנת גוי }נקרו) להאיר לפניהם הדון ואוי תורה וני מלוה*), ועל דני תנוכי גית התלמוד מורה דפה, ללמדם להל הפחות נוס(> על למוד התלמוד נס מעשה ההתינה ומלאכת החשנון והתני קויש לפי ששיטו סל מקרא, וישר הוגר געינין אן> מצא חן, ואז ניר נדרת לד׳ אם יהיו נ עוזרי לנצר הדנר הזה גהת׳ת ונהגתי לך, ותאליל מהמן אשר אנגן די לטוגת האומללים האלה עניי עיר מולדתן. ועתה הנה גלג ניל אודיעך נזה ני ת״ל מסן ד' גידי הצציא! ויאותו גנאי דת׳ח נצרון» פרנסי קהלתינו לדנרי, וזה יותר מארנעה ירחים אשר החלו חנוני גית התלמיד תורה דסה ללמוד נם סדגריס הנאמרים למעלה, וגם גמידש העני יצא ראשונה התג ידם לזמינה, יכן ראו הן תמהו העם על אותות אלה, ניידע להם נכון אשר נחות ופעולות יקרות נטועות גם נלג צעירי ודלת העם,* ואן אם אנחנו נגהלם גמישור לרגל הצאן ונרגל המלאכה׳ אז יוציאו סרים לנדנה׳ ולולא חסתי על הוצאות הגי דואר ני עתה שלחתי אלין לדוגמא אחת ואחת אחת ושתים ממנתני התלמודים האלה ורחג לננן. והנר התנדנד רגיס מעירנו לעוג הדנר הזה ליתן מרי שנה גשנה, ונישועת ד' אקיא ני אס ראשית הדנר מצער, הנה אחריתו ישנה לתהלה! ילין גס אותן ידידי! קראתי לאחר: שלם נדרן אשי גדרת, ולא יהיה גן חטא• יגזנית זה יותירו ד' גנל משלח ידיך, ויצילן מהל מחסור ומגיעה, ותעלה מעלה מעלה ומעלות ההצלחה׳ נאות נפשן ו׳פש ידידן אוהנן ונפש תמימה והנותג וחותם. גראדי ריח חשון תר*נ. מרדני בן־ידוד סטועליסקער. *) אח אמנם היה הדנר הזה אצלי גמחשנה תחלה, הנה הוא עתה סיף המעסה, ני משנת ת׳ן ׳ אשר אז התעוררתי את קהל עדתי על זה. לא התעורר איש לעמוד גפרן הזה לתזק ניק גית ישיאל להשיג שנוא ציון הנדמה. להיעיג עם ילדי עמינו השינמים תורה ודת, עד ני נימים האלה שנת חר״ז שם לני לדור הזה ארד מפרנסי קהלתינו הנו ידידי הנניר סיקר והנעלה החנם המסירסם מ״ה יה׳ש נ׳י ׳אתריו התעידדי יתר הפרנסים והמנהיגים לעזור לי נדנר הזה׳ ואנחנו מיאלים נעזי החל׳ ני נקרנ הימים נחענג פה על הקמח בית הספר לתויא ולתעודה למי ישראל למהלה ולתפחרת! זכרה להם חלהים לטונה׳ הכיחב.