Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 53

53 נעימגין ס", ,׳ נבון מגלת תענית דנתינה ומנחא ואני אומר שמזה ראיס להשערתי ממה שהוסיפו מלת ו מג ת א שהיא ללא צריך ונהנרח שכונתו שנם שאר הלכות היו כתיגות יק לא היו גיד כל איש אמנם אצל ימיוי סמלה, אנל «גלת תענית היא היתה כתוגה ו מנת א לשני כל איש ויד כל ממשמשת נה וכיה «מאמר ר׳י שאמר כוהני הלכות כשורפי חורה וכיה גאנדות כמ״ש למעלה הערה נ'מ. ולאימי שהמכס חיות גם׳ מגיא התלמיד ממה על ר,ושית הגמרא גתמולה י׳ד נ׳ על ר׳י שכתג אנרת נדגר הלכה ומקשר הא כותני הלכות כשורפי תורה ל ותמה הוא הרי כנר המילו לכתי« גימים ההם? וכתג אלא ודאי שרק דגלי אגיה התתילו לכתוג ויוצדק קו' השים דגזמנס עדיין נהגו איסור לכתו, הלכות ואני אומר תמה על עצתן לפ׳ז אין יצדק תירוצם שאמרו מלת א חדתי שאני והגיא ראיה מר״י שעיין נספר אגדתא הלא ים הגדל נין הלנות ואגדות ל ע״כ נהכרח אף שהותרה הנתינה אז, לא הותרה לכתוג לאחרים, ועפ׳א תתישו שם הסוגיא ואופן נכון וורוד, אנל החנם הזה הניא ראיה מררייתא דר״י הגלילי שורש קרא איה סיפר אלו סופרי מורם והלנה, אנל לי נראה שמלת סופרי פה אין הנונה על הנתינה אמנם על המנין ודומה למאמרם וירושלמי שקלים (פיו היא) תאי תיל סופר נשם שהיה סופר נדנדי הורה כן היה סיסר ,ונרי חכמים ונ״א וסנהדרין קיו נ' איה סופר את המגדלים שהיה סופר ג' מאות הלנות פסיקות ומגדל הפורח ואויר 1 ושם מוכח נעליל נמו שנתנתי. והנה נעוודא דרגי אווה וירושלמי שנת ם״מ היא הו,א שר׳א שמח ותוספתא עהיקתא ולשין זה מורה על דודים שנכחו נאשר הנין גם המפרש, ע' נם נולי עירוני) נ״א נ', ואמרו חולין פיה א'ראה רני דנרי ר'מ ושנאו ולשון חכמים, שזה משמע שהכינה על דנר הכתו! ע׳ע נגח׳ גיטין ו׳ נ' וש״ות הדשנ״א סי׳ ע׳ח גס וויו קנ׳ז א' אמרו והא שלח דגין נאגרתי׳ לסי נירסת הר׳אש שס ורשנ׳יא שוועות ל״ג נ' וכן ונדה ם" יי א׳ אשר מזה מראה צי נהנו נימי האמוראים לכתו, לפעמים ו,אמת ים סתירה לגמ' «מורה הנ׳יל ונש״ות רמיא סי׳ ליד כתג נדרן השערה שלא נאסרה הנתינה יק גכתו אשורי וניב הרין נניטין נשם רמנ״ן לענין שרעוע ונ׳ז תמוה מנתי ממורה ואין שיהיה נראה עיקר כדעת רש׳ג שכחו שוני כתג המשנה וראיתי שהחכם חיות גס הוא התעורר לרנין דורי ישיג על הדרן סנתנתי ונ״ד הדמנ׳ם והקדמה לזרעים ודעת ר יי נדרשי נהקימה לסי' התשנה לנשים ונעל יזי׳ט נהקדמה ורסנ״א התעורר נפ״ות סי' ט׳ ועוד הרוה מן החכמים המחנרים האתרונים וע׳ נייושלמי מגלה לסייד היא). מא)מייא ני דו היה תלמיד חנר מיג יהודא תלמיד רו ושמואל באתרם «עירו"! י׳י י*’ מת<י י׳י לחייא נר ר3 וכן הדנה מתלמידי ר3 למדו אותו לסיי יי(ע| איא איו א' עייונין נ' נ' נ'3 «' צ׳ת נ׳ וכן היה תלמיד חנר מרו היגא ע' חים' אילי) (י׳י אי). מג) עיין אשמים קי״ג אי. מג) מר) שימי נר ח״א היה^ננר נימי רו חכם מופלג מגדולי היוד ע' חולין קי״א ,׳ נדה כיד א' מנחות ק׳י א' ,נורות מיג נ' ר,נא עוקנא ומנא נחמיה היו ,ני ,נותיו חנמים גדולים ימוסלניס מאוד כאשי תראה «,ח׳ חולין צ", , . מה) ראיני כי ר, אחרי רדתי ל,,ל חזר ,הרנה מרים אשר סיר קוום לכן ע' עירוגין נ״ט א' ינתיס׳, ואני הייחי חיש, תמיד ני נס זה סנת הר,ה סתימת אשר מצאנו »( היריסלמי ל,,לי אשר הן לרו, אצל החכמים דסלקי ונחתי, אנל שנתי וראיתי ני והכרת שנוי קנלהם סזת החילוסים