Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 10

— 10 — אך לזאת נתמרמר, לזאת נעצבנו, כי הועיל לא יכלנו כרצוננו; לא כרצוננו לאדם היטבנו, לא הגדלנו תועלת אל אחינו: האיר עיני תבל הפוץ חפצנו: נעצרנו מהשלים טובות יעצנו. אז ממרום נשמע קול מרגיז ארץ, ויפתח הכרח את פיו, ויען: נצב לדין עמים יגדר כל פרץ: אזני הצדיקים קומנה ושמען*. מאין כח ליטיב לא עוד תנאקה כל אנשי חדל על פיכם ♦שקו. אתם תהיו ♦חדו על כסא צדק, לשפוט בין גוי לגוי, מלך ומלך; הטוב תפריחו, ותבערו חדק, אחר כל דבריכם האדם ילך: ריבות מלכי תבל אתם תשפוטו, ובני אדם ממלחמה ישקוטו. גם הנה רוח דעת משמים שדי נותן בכם, כ♦ כל תדעו; ובסתרי ארץ ובסתרי המים ובסתרי השמים תשתעשעו, ולכל חכמי תבל דרכם תודיעו; מנחל חכמתכם לכל תשפיעו.