Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 11 (1847) · p. Seite 9

9 אולם לשקיט מדון איש ורע, לתת שלום אחוה, בדינו כחש; ובעת את הרוצח אין יודע, ובצרתם כל העם צקון לחש, בגלל העם בלו מבנו פעם: חנם הומתנו, וישקוט הזעםא). אהבנו תושיה, חכמה ודעת, ויחידתנו נכבדות חוקרת: לא נשאנו פנים לבני מרדעת, ומגמתנו רק לאמת נעדרת; ושגיאות ראשונים ישר הוכחנו על כן נרדפנו ופעמים נרצחנו. יש בנו כל ימיו נפשו רדפו, ובבל הארץ לא מצא מנוח: יש מבנו באש שרוף שרפו, עולה הוא לאדני ריח ניחוח: יש בן שבעים שנה הומת נבלאס, אך בגבורות לבב סבלנו אלה. סבול נסבול חרפה, איבה ולחץ; נסבול שם רע, נסבול כי יקראונו חטאים׳ אנשי מרי ובני שחץ; סבול נסבול ניהרגיהתונו: סבול נסבול כל רע וכאב ונגע, בגבורת לב ובגיל נשא כל פגע. א) הרוגי לוד. נ) סוקראגו.