Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 80

80 אס החינוך ריזנרי -נד יוליך לתכלית היעוד, הקוה טונה משי: הנה ועיי הנער ניי־י שחרותו קטון וין נשנים חמל לתנכר, ולנהל אוחו נענותות אהנה הלמוד לינל מלאכת החינוך האתתי, נלתודו תשמחנו, נלתודו תשעשענו ומעלנו מעלה מעלה עלי סילם הנינה ועל ננסי מרום השלימות! ואס יאור לו לאט לאט נוקד השכלי מחשכת ליל ינקותו׳ אז תעירנו משינת הילדות ומוציאנו ממסגר המאסליה, ותנהלנו לא טי לאור יומס, ותראנו אור יקר הולך, ונצאה ה5מם נגנ-רת נינתו, נל תגענה נו קרניה, מכנסיה יפשה, יסריש , יגדל. יסיח ויעס פרי, ויזקין עלי מנל חלדו, שלס עס אלהיס ועס אנסים. אולס חס תניחנו לישן עד נוקר לא ענות ויטנע נחלומי שנת תרדמתו וענני הסכלות ס3ינ סנינ יתהלכון וכצניף נואשו יכתירוהו, וידלג על מפתן הנועדים יילכד נמהמורי ה׳רדסיס מעס ויפול נשחיתות הנאנדיס משנות קדם, מתגוררים נמקוס מוזר נהם — ולינשים חדרת שער — או שנער למען כחש« אסר ישלחו כצאן אויליהס׳ הרודים נסרך תלמידיהם נשנט מושל על גוום, נמקל חונליס פוצעים את גיפם פצע ומנורה ומכת נלתי סרה, החונלים וממנליס, חנלים יהנלים יחלקו נאסס׳ לומדים ונלתי מלומדים, מורי רוח עועים ולומדי תפל — ויאכל מסרי דרכם כסל וממועצותיהם ישנע: אזי אס תזרח שמש תנונה על פניו ויקין נעת קרנית על עפעפיו הפולנה > ויפתח עיניו שתאם, נל יוכל נשוא אור החזק אשר יכנו. ויעוור, תחת אשר כעצם השמים נכוכני מרום הנינה לטוהר יראה! כי לקת טונ מעט אשר לקח נאפו ועמסוהו עליו נ גועל נפשו, על כן היה לורא נעיניו, נענרתו ישליכנו תחת ניוו נגרלו. ולא ינקר נין טונ לרע — חו מעט מזעיר יוכל להרגיל עצתו לסנדל אור אלוה אשר יאור על חורי משכיות לנו מלאים עיסל ואסע. על כן עליכם אימים אקרא, וקולי אל שלומי אמוני ישראל! האססו יחד ונואו הנס, והרחק לא תרחיקו עצמכם נעמוד נניכם ננסיון, למען תראו ותדעו אשר למדו פה ננית הספר, למען חנינו והשכילו מאחוית דנר על ראשית: — ואס עד עתה דרך למורינו עוד נעיניכם נל ייטינ, עוד לא תראוהו סוקל מאין נגף לכת דרך סלולה נ לי הכשל, עיו כל סעיפי עניני הלמוד מושלם ותמים לא תמצאו, אי נא לזאת אחלי• שימו נא לננכס על נניכם, וראו מה למדו, מה היו טרם נואם הנה, נקר גזע המשחת אשר גל שרשיו מתחת נין תלמי שדיכם יסינכו, ועל אדמת חורג נציון נין חרולים וקתשונים אומנים האומללים ענפיו לתעלה גדל ־־ על כן נין עננים לעתים עוד מעט נאושים יסרה. שימו עיניכם עליהם לנקר נהיכלינו מדי יום נ יומי, ואף להתמיד נשיעור למודם אשר יקנלו לניתם — ואל תפריעו אותם אתם נענודת משא נתיכס, ולא תטמנו ידיכם נצלחיו העצלות ו נ חיק הרפיון, מהוזזיק ידי התורים להקל מעליהם כינד מלאכת החינוך, מפק־ח עיני נניכס התוכים נסנורי הפתיות! כי מלאכי ד' צנאות אתם להדריכם דין סלולה כי יאמינו וכי ישמאילו. — עוד שימו לזנכס על המורים I מדעתכם כי קשה עול הפנל אשר הועמס על צוארם נלשון הענרי, הונגרי ואשכנזי וסעיפים היוצאים משלושת לשונות האלה — הלא יפרדו והיו להמון עניניס שינים < < התגוננו נסנות המניעות האלה, והעמידו אותם לעומת העצה הישרה, ותנמנו אותם תשני ענריהס, ונואו הנה וראו ראה, שתעו סתוע ואל תטו אזניכם לדנרי כזג ומחזה שוא׳ אן עיני האויל מקצה הארן נרחשונס לא טונ יראה, על לאחרונה רע יננה: אז