Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 79

79 תימס חם גס נפשו המשכלת תנדל ותעשה פרי תנונה, תשכיל ותוסיף לקת ועלה מעלה;מסילה העולה היכל ד', מקיש השלימות , ויסיר מסוה הגהתי תעל פניו, ויקרן עורו מרות גינת אנושי אשר אצל לו אלוה ממעל, יייוא אל הקודש פנימה, והנה אש התכתה והמדע מתלקמת ונוגה לו סניג, יישמע קול שדי מדגר הליו משחי מרום התנינה, או יתוס מעלת הנריאה : ני יתרוני האייס כלס אל המדנד יתד .יתקגצו, ושנעתיס יגנה גנוה על היצירים כלם׳ וקרני;והר הדרת אנושי עציהם יאדיר יאורו, ועס פאר תגמה אגיש עלי ראשו, ואגן נ/ר המדע מתנוסס עליו; עיי גאון ונוגה נמלך ננדוד יתרומם ויתנשא על כלנה, והנה האדם יחנר נשתי קצות ימי חלדו שני הפכיים מתנגדים גנונעם, גלידתו אי; איל 3ל יכול, וגגדלו נגור נא כל יכול; יעלה ממדריגה התחתונה אל ראש עופל, משפל מצג החיים למרותי גסי ערכת אנושי. — ואמרי התגונן נתראה הנפלאה הזאת וחקור אמרי מסנותיס׳ יראה, ני את כל אצה יסוגג גנר על ידי תינוי הנער על סי דרכי התורה והחכמה, אס המה משולנות אשה אל אחותה על אדני היראה׳ ונאחזים יחד לאגודה אחת אל המקום המסוגל והזמן המסוגנ, ני אחים תאומים המה ולא יתפרדו׳ לא ינון זה גלתי /ה׳ כמאמרם: יפה ת׳ת עם ד׳א. אך גם החינוך הוא על שגי דרכים׳ החינוך גדיי והחינוך החגרי, ואם החינוך נדדי נמו כן יעשרנו עושר גיול נחנמות וגמדעות, גל ילמדנו התנהג עם אנשים נאחוזת מרעים על פי דרכי ההנהגה׳ התעלס גאהנת האגרי, הסתופף גנית רעים, וגלהקת הצמודים נדד ישג מאון לתחנה התדע מושגו, ני לא איש דנריס הנהו׳ דנר נכונה 5צ ידע, נלעג לשון אין נינה, ובתוך אנשים מלומדים סרה ידנר, ני זרה רוחו 5 לא כן החינוך הריעות ננית הספר תחת הנהנת מורים מלומדים מניני תדע, הוא יחוהו הגות ניונה נתורת אל, ויעלנו נמעלת מזגח העולה לפני די; הוא ילמדנו לחשו; מחשגות נחנתות ינמדעות להורות את אשר יעשה האדם וחי נהם ׳ להמציא טרף צניתו ונסות לנויתו ומזור למחלתו, הוא יאיר נתיג לא שזפתו עין אייל, ויישרנו גדר ר אמת ויחזקנו נתורת ד' מימים ימימה; הוא ישים פה דגר נכוחות נלשון עמו וארצו; הוא ינהלני על מי מנוחות חיי■ עונרואושר הנצחי: התהלך עסאלהים, התנהג עם אנשים, ני נאשר יתקגצו שלשה נשואים אלה: תורת ד', חכמת המדע ונהלת הריע נגושא אחד — נאדס הלא המה יעשו שלום נתרותי יסודי דתי אלוה וחוקי הנוגע ומשפטי החגרי, התה יפירו אותות נדים גזיים «לג הכסילים׳ התה יתוצון מזנחות אלילים אלמיס, שוא ותפל נחש וקסם, מיי יום ניומו כגלים על תלמי שדי נל3 התועים תדרך האמת יולדו; המה יירוהו נוכח לכת ניושר נוגה משפטי השכל לגל יעקש הישר וגל יישר העקש, לגל ימיר טוג נרע ירע נטוג, המה יורוהו לגל יחת מאותות השמים, לגל יירא מפני קול עלה נוף גחשכת ליל, לגל יפחד מהמון רעים רניס ננוס האויליס ישנוני; התה ילמדוהו אהוג את כל אדם גלי שאול: מה דתך. ואמונתן? מאי זה טס אתה ומאין תנוא והחוט המשולש כזה לעד לא ינתק כאשר ינתק פתיל הנעורת, ני אך גזה ישים לו חוק ומשפט נאמונתו, ואיתן מושג יראת אלוה■ נלנו — ויסע לנטח מטרת תעודתו האנושי וישראלי ״־־ואז ילכו השנים האלה יחד, וונר חד את אחד — וצדק ילין נאהלו 1 סלות השקט נתעוגו׳ ושאנן מפחד רעה, עדי לקנרות יונל. — ועם כל זה,