Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 64

בלתך לבים את־נפשיהם;שחיתו, אם ביון מצלת־־הפיד יי^כר<י; . . ״r - - . . .. בדתך רבים זכרם מאנוש;ש?יתו;מיתון נ$רץ החיים יאבדו. א1ןורי האיש אשר ליו נפלת בחבל ועד מדרך כף רגל בל תעזביהו לא יערכוך אז מרומרי־־התבל כי־גם אסור־זיקים חפשי תשימיהו. את־עיוצב מרי־נפש את תרגיעי. י־' ז" ־ ־ ־! י־ נטפי־נחמה בדי לבם תןזיפי, את־נפשם העיפה תרוי תשביע׳, אמרותיך כטל תזילי חרעיפי הן אך אדם׳ אך אנוש אשר את תסביהו אך גיל אך שמחה מנתו בחיים; את-פידיו אה־צו־תיו תשכיחיהו אם עמו לחברה תארחי יום ייומים. ^ל,עני כי;רבה;ישוח בעניו, אוצר ומטמיון מרחוק תראיהו; אל דכא בי.ישפוך תפלתו בחליו, מזור רפואה "ישע אושר תביאיהו• גם בנפשי עזך לזמר עוז תרהיבי׳ מי בלערך רוח־השיר בי;פיח; עךי־אק תוגת לבי מני תשיבי, ז$ז ירחב לבבי בי תבא הרוח.