Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 59

59 זאת אמונתיו, זאת תנחמהו "זימים.יבזיאו״יחקד; מה ךשע — מה *דק מה אמת — ומה שקר." אחת תוחייתיו, זאת תרהיבהו אלהים ימתיק כל מכאויבותיהו?V * ־; י T ־ J על פן לא ,'ירא בהמיר הארץ דב1או זעליו פרץ דעלי פלץ היהודי! היהודי! מה נעלה הנהו — בעיניף בל.גקל אך גם כבד תבכרהו! 3ל יגעש בל ירעש 1ל;ב1א ברעש!אה שנמו־וישוח;פוף ראש־ו — למען עוח—• היהודי א. ז.ו. חסד ורחמים המה ל1 למנחמים!שום בטחנו יחיא מגנו ושריונו.!.גביה.עיניו שמימה שמה!שב אביהו «יי נתיבות מאושרות דיי!א!!"ריכהו. היהודי א, ז. וו. הזאב והרועה. בכל עת אהב הרע ואה לצרה יולד. (מסלי י׳ן י״ז.) ויהי היום ויגדף ד׳ את נל הצאן לרעה גדור נגד מאוד, ויגוא נס הזאן׳ יי! הגאי,!, לנתחו ולדגר על לגו. וישא את קולו ויאמר: הנס שמועה סמעאי יתצלגה שתי אזני ני יד די היתה לרעה ננל מקום. הן עשתרות צאנן הנריאות יאעונות אגדת גדגר, ולא נותרה לך נם נגשה אתת קגונה להוויות את נפשן. אוי מי יתן עיני מעין יתעה ואדלהו על שגרי ני גדול ניס הנהו. הנה השוד 'השגר אזרו נ לי תלתתתס על ירך וגאו גגולן ואין מנליס דגר לאמר: רג לנס היפו! התעוררו! התעוררו'• רתמו והנמרו על נפש נענה ונדנא. נם לני דוה ’ייא על עלותן אשר נהלתן, ועל נולאיך אשר קנצתס נזרוען ני נוע1י ואינם! "י ננה דגר הזאג נלג ננאה ונדנא. ויען הרועה• עתה ידעתי ני אוהני אתה יי^וז לצרתי הנן. אלהים ישלם לן שנעתיס אל חיקן ימשנרתן תהיה שלמה תידי• על העוג אשר גמלתני. ני מי לי אשר ינוד עלי שגרי גלעדין, רעי! —