Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 51

קרונה זו לזו, ואמנם אס הוא וחוק לקצת הא׳ ירחיק עצמו לקצה השני, ויש דיעות שאסור לו לאדם לנהוג נהם ננינמית, אלא יתרחק מן הקצה הא' עי קצה האחרון, והוא גונה ה?נ ענ׳ל עי״ש (ומי לא ידע לנרי פיו נדנש למתוק נ פ" ד לחי פרקיו, שם מלא כפו על כל גדותיו תזה העוין.) ולגרי חכמים כמסמרות ננוועיס ננפש האדם ולא לחנם הפריש החכם האלהי נתקומות הרנה מדת הענוה מכל שאר הריעות, ועעמא דתיצתא היא, ני הנסיון יורה שיצר ל5 האדם נועה תמיד לרדוף אחר ננהות ורוממות הלנ, יהיה נן הלן יורש עצר עד 3ן השני ננית הנור, כל איש לפי מעמדו, כלמו תיחליס ומקוים להתרומם ולהתנשא עד מקום שאין גנוהיס עליהם, ולא יגיע לעילם לקי האמצעי נדיעה הזאת, ולזה יען התנא ואתר׳ מאד מאד הוי שפל רוח, הרחק הלאה מדרך האמצעי החזק נמלת הענוה, ועד קצה האחרון תנחר למושנ לו׳ שתקות אנוש רמה, יען ני חיש מקוה תמיד להרים קרנו ולהושינ מרום יזיי, ואס נפשו אותה לקצה האי, צריך להרחיק לקצה השני, למען נל ימונו "מעדו קרסוליו, ונזה יהיה תלת שת קו מ על תקומו הנכון. משה נייבויער מביטשע. הבדל בין שורש ברח לשורש נוס. Won Herrmann Hanak, Lehrer an der Schule in Boökowitz. שני השרשיס אלה נרדפים נהוראתס ני הוראת שניהם ריצה והמלעה מפני ייי המזיק לגוף או לנפש, או מפני פחד האוינ, אן נראה נעיני לשום ניניהם הנדל דק ונכון, ואותר ני נרח יאתר על העוזג מקומו להנצל מנזק י)ו צרה קענה, או מפגי פחד המתנתם להרגו, והוא דנר אשר ינוא אתרי ימים אולם עתה איננו נחון, לנז לא יעזונ תקומו נמרוצה ולא ימהר נ״נ ללכת ׳ ני רק למגן על עצתו תפני הרעה הקענה , או מפחד הרעה הגדולה אשר תנוא אחרי כן הוא נורח׳ לנן הונח עליה שורש נרח, אשר היראתו 3 נ לסוס נריח לפני השער להגן נעדו למען לא יפתח ולא ינאו האויניס העירה, ונן איו3 ל׳ח יו׳ד ואשים נריח ודלתים, ועד׳ז נייחת הגר מפני שיה ונריחת יעק3 תפני עשו ולנן, ופי' הנתיג איו נ מ״א נ' לא ינריחנו נן קסת נן הוא , ני׳ג הוא נלי פחד החיה הנקראת נהמות עד יי לא תתנועע 03 לאט לאט ממקומה תעוזו {ן קשמ, eä bewegt ihn kaum zur 8 lucht י אולם נוס יאתר על העוז3 תקימו נתהירות ומרוצה להתלט מרעה גדולה מחויג אשר שלף החר3 להרגו עתה, ואס לא ישא רגליו מהר לנום, דייקנו הרעה או האוי3 מהר, וזה ענין הניסה חשד מצאנו אצל יוסף נרא' גיי י נ ויעזונ נגדו נידה וינם, נם ייהר מפניה סן יננור יצרו עליו (או 15*שי יסופר נס׳ הישר כי שלפה חרג עליו) ואח״ג יצא החוצה, וזה רי נקרע הננר אשר החזיקה, יעיד על מסירתו לנום ננהלה, וכן ונסו מנוסת חרג 1ייי,(׳ אין, ענינו ינוסו כל כן מהר נתניסת חרנ, מפני פחד לנס ואס נם ייד1׳ אין. וכן ונסו הצללים (שיה 3׳) כי לעת ערנ ימהרו הצללים לנום. אן ה?ייל הנמצא נא׳ה להחנס י״ל נ״ז אינו נכון נעיני, ני יוסף נם החוצה ז,,יד(> אין ונריאת יעקנ לא היתהנהחנא, כיש וירא עשו וכו ושלח אותו וכוי. הירש האנאק^מבאסקאוויטץ.