Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 50

50 — בעניו ומרודו יתן רעמה, נם מפח אל פח נהפך לשדו. ועל המורה אם יברח בחישה. ועוד תקנאהו תחלפהו קשת נחושה קצף יזורה, עלי גורלהו, תלהטהו אש לא נפח ישפיל כבודו ראה רעות להומו ולאבדו. בחג המצות •־ אשד באות, שם אם צופיה ישבע נאצות, על צואדהו חמת מלא פיה ולעת האסף ואיך תאשרהו בשאונה תסער: יבוש ויכסף. בת ישראל! המורה לבער! פה בחילה אי לזאת, בך מלעיבים יען פרוע השער ישמע עלילה •ורעיך, שרים ונדיבים, בראש הנער מן האב, המה למורה ילדיהם "ועוד מעט" יחרה אף יחנו יקר ועטרת תדבר בשאט הוא חכם בעיניו יכירו מעבדיהם הלא בנשף הלא מי ישיבנו? ׳צנפום בכותרת, הנערים עלם לפניו יבנום עליות מרוחות מכרכדים והוא ישאלנו: וימלאום שובע שמחות כבני רשף גבהי שמים, ואת היית בעוכריך 1 זאת קודאותיו חעמק תחת, לעבד עבדים חפו׳ ביגונו הלוך המים נאחז במצודים, עטוי בקלונו ואש מתלקחת — נושאים סבלותס היום ואמש ונער באין מלה ורואים שפלותם, נמוגו הליכותיו אם יעמוד דומה דמית את מוריך! כשבלול תמם, אזי בקול המולה והיו עיניך יראות את מוריך לפ״ק. מאד מאד הוי שעל רוא שתקוח אנום רמה. על מאמר הלז כיי «ללי רנרגי גדולי המפרשים, ותארוהו ושרד חנמתס נסי אשר מצאו חזון מד' ן ואף אני קט הערך אציע דניי אשר השתרגו ועלו על צוארי סעיפי ואסרשהר הרמו״ס והל' דעות ס׳א ווי אמר וצוף לשונו ת״ל: בכל הדעות קו האמצטי הוא דרך הישר׳ והיא הדעה שיהיה רחוקה משני הקצוות ריחוק שוה ואיי* * ■