Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 47

47 הדבקים ביי בקוזלה ת^ומעו לאהיוב כמוה באמת וךהמים, * את זירפה הנעים תמיד תסעו כי אלהים ואהבה לעיולמי עולמים. .3 בת אלהים את גדלך בשיר אבי_ע בא מצוף נועמך תטף .על מלתי בשפת אל קודש מהללך אשמיע נצור לשוני מחטיוא בשפתי. אף פי נאלמתי דומיה מהגיר חסדך פי אין חקר עלי טובות אתי פעלת. מאז שרשך רענן?לב ידידך ונטעי אהבה בלבי שתלת. : : •> *;־1 r י T -; : הן בך תמיר אבקש נחמות׳;מים אין חפץ בחשך;שופני, בנשף לילה כי לוטו ימותי חסדך הגדול תמיד לנחמני. עת רטט ורעדה יאחזני נפשי תשתוחח מיגון ועצב, עת עמל ורעה תהום ירדפני נפשי תשתה קבעה כוס הקצף - עת תקותי;?זבו כמים מרוכסי משחת עקב עלי יגדילו׳ ממחסור ועני כי אקוץ בחיים מחשך ואמש איור עעי.יאפילו.