Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 22

22 יחוגו וינועו ,ל, ים, נם נפש רב הוזובל עושה מלאכה נמים רמס ,רעה תתמוגג, ,אותי יצללו כעופרת נחים אדירים, ,התנד, יומי ממצוקותס אוציאס, והיתה להם נפשם לשלל. מחשנותי מסתרי לנני לאור עולם הוצאת, ואפור׳ ידי פתחת לפתח עלי בליון נחרע אנוש וענו גרזל ועופרת, אשר ירחם ל,י נקרגי, אם לשנע או לחסד. פקחת קחי למען אפקח ,כחי עיני העורים, נפלאים מעשיך אתי, ונשפי יודעת מאי׳ אשר אעשה נסתר מראש יד3ר ,תיך קהל ועדה ל אמה אספת ח,ל נ,יאים מתגגאים ,מחנה הע3ריס ואתה 3ראשס! משכת גם אותי 5ח3לי אהנה פתתני ואפת׳ והנה נס אנכי 3נ3יאיס — מנחם ד3ר, מי לא ינבא ל נפחת רוח חיים ,ילדי רעיוני ודגרי חיים וקיימים. — מילדי הענריס נס משפע אמת זה ההונל אלין׳ רצני נא וקחהו* זה שמו ,ישראל — אמרתי: אקראהו חלום 3רו3 ענין, ויראתי לזות שפתים וחכמת מתנכלים, ני יקרא עלי המקרא: הנה 3על החלומות 3א ל חלם חלום שנעים שנה׳ וחלום 3רו3 ענין, ויאמרו ,א החלום נרו, ענין וקול כסיל נרו, דניים לכן לשם: משפע אתת משסע הנכורה, זה שתי יקננו, סי שנים תהיהנחלתו, ני האמת נו תגיד המשפע. ואתה אדון! חקרתני ותדע, ,נת לרעי מרחוק, ני רק האמת אגיד׳ ומגמתי נדנרי ללמד להועיל לבני עמי, ולא להראות העמיס והשרים חין מליצות׳; לכן תחסה נס ניאחעא ,לשוני! הן אני לבדי ומיודעי לשון וספר אין אתי לאמר: אס שניתי הנינו לי! והמשסני אתת לאלהים הוא, וחלומי לאלהיס פתרונו! — משפט א מ ח. מפי עוללים ויונקים יסדת עז למען צורריו צהשנית אוי, ומתנקם. (ההליס חי). בנפול תרדמה על אנשים ואני על יצועי׳ אני שכנתי ואישרה ואחלמה חלום. הדמיון התל ני׳ העניר לפני חלום נרו, ענין, מראות שונות ומנהילות. — נחלומיאנכינדרד, סניני לילה, כנפיה השחורות פרשה הקדרות ליד מעגלי, ענים סתר לננניס, וירח סן נענן לי מעמר נגהו על הארן. חשך נסה ארן, נתינות אורח שוממות, ודרכי חשך וחלקלקות, ונאזני קול מצעדי דולקים אחרי האזנתי- לני יהגה אימה חיל ורעדה וזחזוני, נס נפשי חרדה עלי. פליאה דעת היתה תמני נשגגה צא אוכל לה, איך לני אשר לא חת משעירים וחזיוגי לילה, אנכי אשר המורה נ,וכים הייני׳ לנל יפת נסתר לני לרוחות נסתרות, אשר רק עי1 סכל נשףתשורס, ולילה כנננינואו׳ אנכי אשר עהרתי ל,י נמעין החכמה משם' נזג, מחלאת וסיגי סעיפים נתעניס, אין אפחד, אחת מקול רגלים תרתסנה עפר ארן'- ,כל זאת לא ידעתי נפשי שתתני רועה רוח ונתעה נשוא — נעותי משמו* וכמים השינוגי נלהוה. דע קורא נעימי• אס אתה נהיית כמיני, אז, אף אס לר שחל לן, רתת אחזה נס אותן; ני נהנינו׳ אחורנית׳ ראיתי והנה המון אנשים נארוה לרו, הרדיפוני, נהמות ימים ׳המיון, קול המון גדול וחיל ר,, נמעע השינוני והמה ם3י, שתו עלי׳ נתנו עלי ,קולס, שאגו צעקו נהמו כמשק גנים שוקק, אמרתי ני תנקע האין לקולם. נמעע אמרתי נואש, ני סמני נדנורים׳ שרקו חרקו שן ׳ אמרתי ננלעתי. נתין הרעש והמון רנה קול חצוצרה וקול מרננה מ ר קדה ומדהרות סוסיה נא לאזני, ממרחק תנוא, עוד נמעחוי קשת נינה וניני•