Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 10 (1847) · p. Seite 8

8 הנפש והגויה. *נפש כי תחטא ושמעה קול אלה תמשלי בי ממשלת לילו? והוא עד* ויקרא ה׳ אי. בקול בונים ויללה. תקראי לי תעמדי גנחי לוטה בשלמת אבל תקבצי פני התבל פארור? לקול היעס אך כעס וזעם תשמעי. וכל הים דמעה על לחי היקום, והרוח אנחה, ועל כל לוח האדמה תחת ברנה תקראי אך אנחה, ותחת משפט מזימה, את קבר פתוח מתי תנוח לבלוע את בשדי אח אמרי — ותגזל את שלומי חלקי ממרומי» נ פ ש. אך החטאה הקללה וקול האלה הוא העד אשר חטאו — . יאקב לע פאללאק ממעזריטש . מרוע ינעם קול הקנה לאוני מקול הרגה, ולחני דמעת עיני ממתקי דבשי וייני' מדוע בנפש הערבים ׳רוח לבבי מבק־ וצהרים» הפה עלי אדמות אין עזרתה בי אין תקוה ואין נחמות כי מששתי פרי עמלי בין עפרות קברות בדי שאול לילות שחורות — וחלקי הכי נפל בין בלויי שחת שוכב׳ יחד על עפר נחת? אמרי נפשי מדוע תשתוחחי אל נא גוית׳ תחשבי יללתי וקול העצבון ל' לעוז —